Zvia Art corner

Zvia Art corner
פינת ליטוף יצירות /Zvia Art corner

יום שישי, 27 באפריל 2012

יום של חול




 יום של חול , יום של כל 

יום תכול שיש בו מהכל

אם עצב היה רק הכנה להמשך

אז אכן הוכנתי לאורך הדרך

אם כאביי היו רק כהקדמה 

אכן חוויתי אותם בדרך להשלמה

אם ייסורים היו רק כמתאבן לארוחה

אכן טעמתי מהם בדרך למנוחה

אם רע , רשע וגרוע היו רק כהתחלה

אכן הרגשתי אותם בדרכי לנחלה

מקצה לקצה, מחושך לאור,

אם כמכשול ואם כנחשול

בשפל או בגאות

בדמיון ובמציאות

לבד וביחד

הכל מהכל.








יום שני, 23 באפריל 2012

העולם במה ואנחנו השחקנים


"העולם במה ואנחנו השחקנים"  אמר ויליאם שייקספיר,

בימינו היו אומרים לו שהוא פשוט "חי בסרט".

החיים שלנו מלאים בדרמות  ובסיפורים 

כי "המציאות גדולה מכל דמיון"

הנה, גם המשפט הזה  הפך ל"נכס צאן ברזל"

עד כדי כך שאי אפשר למצוא מי אמר אותו במקור.

(תאמינו לי שחיפשתי)

"נכס צאן ברזל"?! זה עוד משפט כזה...

ככה אנחנו ,משתמשים בהרבה משפטים ומושגים

שאנחנו "לוקחים כמובן מאליו"

כאילו לא היה מישהו שהמציא אותם קודם

ואנחנו "מנכסים" לנו אותם כאילו היו שלנו

"מנכסים" ? הנה עוד מילה שאפילו בודק שגיאות האוטומטי כבר לא מסמן כטעות...

השפה מתקדמת באותה המהירות בה החיים עצמם דוהרים,

דברים משתנים כל הזמן,

יש אבולוציה בכל דבר 

אבל למרות האבולוציה הזאת

יש דברים שתמיד נשארים בטוחים וגמורים תמיד

ואף פעם לא ישתנו כנראה

זאת העובדה שהחיים מלאים דרמות וסיפורים

העולם במה ואנחנו השחקנים 

וכולנו חיים בסרט של עצמנו,

זאת הפקת על, אל זמנית, שלא תמיד מניבה רווחים

וזה לא משנה באיזה סוג של רווחים מדובר

ושוב כתמיד, אנחנו לוקחים את זה במובן מאליו....







יום שישי, 20 באפריל 2012

רוח השינוי


איך זה לקום בבוקר ולהגיד לעצמך שאת אוהבת את החיים ואת היום החדש הזה שרק הגיע ואת כל מי שסביבך ובמיוחד את עצמך ?!


וכל זה גם אחרי שאת דווקא כן מסתכלת במראה ?!


אז אני אגיד לכם איך זה עוד שנייה, אבל לפני כן אני אספר לכם,


שלא...שום דבר לא השתנה,  לא למראית העין לפחות, 


 לא מבחינה חיצונית, "ויזואלית"  כמו שאומרים האומנים,


אולי רק בעיני המתבונן לעומק, אולי רק למי שיש עיני רנטגן או יכולות ראייה של אולטרא סאונד, או יכולת קריאת מחשבות, או קריאת תווי פנים, או הבנה עמוקה של שפת הגוף.


אני מרגישה שינוי עדין, לא שינוי אלים וקיצוני של שמחה מאניה דיפרסית זמנית,


אלא באמת שינוי רך, מרגיע, עם עומק של ים כחול וחלק, או ים גלי למי שאוהב לגלוש.


החיים הם לא קו ארוך אחד, הם קו גלי, הם נעים במעגלים, הם באים בכל מיני דרכים וצורות של קוים, הם עקומים, הם מסובבים ומסובכים, חלקם מתחברים ומסתלסלים ביניהם, ויוצרים סרטים ארוכים, כמו פסי תחרה, חלקם מתעבים לצעיפים, חלקם  נבנים כצרופי מולקולות, למראית העין או רק במיקרוסקופ.


חלקם יוצרים קשרים שניתנים או לא ניתנים לפרימה, חלקם הופכים לחבלים חזקים וחלקם כמו צמות רכות של שיער משי חלק, שברגע שהגורם שמחבר אותם יפול הם יתפזרו.


בחלקם קשור עוגן בקצה, חלקם משמשים לקשירת עוד עצמים אחרים ביחד.


אבל הנה, איך גלשתי לי לדימויים...


שינוי בחשיבה שמעמיק ברבדים שלו יותר ויותר עם כל יום שעובר.


שינוי שמלמד אותי לחיות עם עצמי בשלום ,בשלווה ,בחמלה ,באהבה ,בשמחה , בסליחה, בקבלה, בהשלמה....


ובעוד הרבה מילים כאלה חיוביות, מילים שמפעמות בי ומוצאות בתוכי חיות חדשה, ואני לומדת איך לחיות אותן כלפי עצמי, והן מלמדות אותי איך לחיות אותן כלפי הסובבים אותי, וכך בדרך עקיפה מלמדות את הסובבים אותי איך לחיות אותן כלפיי.


כי כמו שאומרים בהרבה טקסים כשמדובר על האנושיות כולה,


כמו שנאמר בשיר של מוטי המר


כולנו רקמה אנושית אחת חיה 


 


   

יום שבת, 7 באפריל 2012

מעבדות לחירות


היציאה מעבדות לחירות היא רק משל,


זה רק סמלי שיש אנשים שמפרקים את כל הבית שלהם לחתיכות ובונים אותו מחדש לתלפיות בשבוע שבועיים שלפני פסח

משפצים, מנקים, מבערים חמץ, מנקים כל פינה, מסדרים,מרימים, מזיזים, מחליפים, קונים חדש, זורקים ישן,זה מן סוג של מעבר דירה בעצם, ואפילו לא בזעיר אנפין.


אחר כך מבשלים, חותכים,מערבבים, טורחים, מגישים, ושוב מנקים

ואז מגיע היום שאחרי ליל הסדר,רק אז מרימים רגל על רגל ואומרים (המעזים)"זהו גם השנה ניצחתי את זה"

כאילו הייתה כאן מלחמה.


המצרים במשל הזה מייצגים את האבק, הלכלוך הכתמים החרקים והחיידקים(דם צפרדע כינים ארבה...)השונים שחיים איתנו ביום יום באופן טבעי, אלה המיותרים, אלה שבלעדיהם אולי לא היינו צריכים כל פעם מחדש לעשות את מלחמת החורמה הזו,

אלה שבלעדיהם גם לא יהיה לנו על מה להלין ולילל כל פעם בפסח  "עבדים היינו ..."

אז הנה משהו קצת אחר ממה שאולי אתם מכירים ...


אני רוצה לספר לכם שאני בתור חילונית אדוקה, לא עושה לעצמי את העוול הזה, כבר 25 שנים שאני לא עבד של אף בית, ואני לא מרגישה צורך לנקות בצורה מחמירה את אזור המחייה שלי,

האבק והחרקים(בית קרקע באיזור כפרי) כבר מזמן שוכנים אחר כבוד בביתי, מובן שמידי פעם אני מנקה, אני לא לגמרי מסוגלת לחיות ב"טבע" הדומם הזה...אבל בפסח אני לחלוטין לא עושה ניקיון היסטרי , רק ניקיון רגיל בהחלט.

למה זה?! כי לפני יותר מ-25 שנים, התחתנתי, אני ובעלי היקר (שיחייה) עברנו מחדר קטן (רווקיה)  לבית גדול רק ביום הכלולות שלנו עצמו, ברור שהכנו אותו מראש, אבל נכנסנו רק ביום החתונה, בכוונה, להתחדש בבית רק בליל הכלולות.

באותה שנה בפסח, זה היה משהו כמו ארבעה חודשים אחרי החתונה, ראיתי את כולם, את אמי, אחותי,חמותי ואת החברים והשכנים, נכנסים ללחץ  בריצת אמוק לעבר סבון האמה והאקונומיקה בשביל לנקות.


אני לתומי טענתי ביני לביניהם שבעצם הרי רק עברתי לבית חדש אז אולי אני לא צריכה?!? מה שנתקל במשוב של פרצופים משתאים, איך אני מעזה?!?  הרי ניקיון פסח זו מסורת רבת שנים ופנים.


ואז בתמימות שעוד הייתה בי אז הלכתי והפכתי את הבית כמו כולם,  בין השאר כמובן שניקיתי גם חלונות, בלי לדעת שעליי להיות מוכנה אליי קרב לגשם האחרון "המלקוש" שהוא הגשם הכי מלוכלך שיש, ואז גיליתי לצערי שהכול חרטה וחרטא.


מאותה נקודת זמן, ויותר לי לציין את תושייתי המעוררת פליאה ביחס לרכות שנותיי(22), החלטתי החלטה שמאז קיימתי אותה כל שנה באדיקות מזהרת.

אני בפסח יותר לא מנקה יסודי!!! ובטח ובטח שלא מנקה חלונות!!!!

אני את "ניקיון הפסח" הכולל חלונות הזה עושה בתחילת יולי,

כל פעם קצת,בלי היסטריות ובלי לחץ של חגים שמתריעים ומאיימים בלי לחשוב מה יגידו אחרים, לא חייבת דין וחשבון לאף אחד!

עושה את זה בשבילי ובשביל  משפחתי נטו, שכן זו התקופה היחידה בה אין לחץ של חגים.

תופסת פינות מנקה ,מסדרת ,מעצבת בנחת, כל השנה, רק לא בפסח, למה? ככה!

כי עבדים כבר היינו במצריים, אז די דיינו!


יום שני, 2 באפריל 2012

אור בקצה המנהרה


זה יכול לסמל את הדרך החוצה מהמנהרה האפלה, פסימיסטים יאמרו שאולי זו הרכבת


שעוד שנייה תחצה אותך לשניים...


 הכל אפשרי, אין ספק.


אין לדעת מה צופן בחובו העתיד, אני מקווה שלא אתבדה הפעם.


אני מאמינה גדולה, מאמינה בעובדה שכל דבר בחיים שלנו הוא לטובה, 


כל אדם שפוגשים בדרך הוא מייצג את הטוב ביותר גם אם לא תמיד אנחנו מסוגלים


לראות את זה, אנחנו לומדים גם על דרך השלילה.


אולי זה האביב הקרב ובא... אני בהחלט אדם של קיץ , שמש , חם ,ים, שמיים כחולים


ופרחים וירוק , חורף מדכא אותי ואני מודעת לזה כבר שנים.


אולי זה מן תחושת התחלה , שמרגיעה את כל התחושות, אולי סוף סוף השלמה ביחד עם ציפייה .


והכי חשוב החלטה נחושה


מעכשיו יהיה לי טוב, כי ככה אני רוצה, כי הכוח בידיי, כי אם אעזור לעצמי, אחרים יעזרו לי .


אם החיים משולים לבניית גשר מעל נהר שוצף וגואש אני אתחיל לבנות את הצד שלי


מלכתחילה, אם כעזר כנגדי יבנה הצד השני לקראתי ?!? מה טוב!!! ואם לא?!? אז אני


אסיים אותו בעצמי...אמשיך עד שאחצה את הגשר שבניתי במו ידיי לבדי.


כמו שאומרים  "אתך או בלעדיך"  כמובן מעדיפה אתך....אבל אם לא תהיה ברירה אז


בלעדיך.


אחצה גם אחצה.