רוח השינוי
איך זה לקום בבוקר ולהגיד לעצמך שאת אוהבת את החיים ואת היום החדש הזה שרק הגיע ואת כל מי שסביבך ובמיוחד את עצמך ?!
וכל זה גם אחרי שאת דווקא כן מסתכלת במראה ?!
אז אני אגיד לכם איך זה עוד שנייה, אבל לפני כן אני אספר לכם,
שלא...שום דבר לא השתנה, לא למראית העין לפחות,
לא מבחינה חיצונית, "ויזואלית" כמו שאומרים האומנים,
אולי רק בעיני המתבונן לעומק, אולי רק למי שיש עיני רנטגן או יכולות ראייה של אולטרא סאונד, או יכולת קריאת מחשבות, או קריאת תווי פנים, או הבנה עמוקה של שפת הגוף.
אני מרגישה שינוי עדין, לא שינוי אלים וקיצוני של שמחה מאניה דיפרסית זמנית,
אלא באמת שינוי רך, מרגיע, עם עומק של ים כחול וחלק, או ים גלי למי שאוהב לגלוש.
החיים הם לא קו ארוך אחד, הם קו גלי, הם נעים במעגלים, הם באים בכל מיני דרכים וצורות של קוים, הם עקומים, הם מסובבים ומסובכים, חלקם מתחברים ומסתלסלים ביניהם, ויוצרים סרטים ארוכים, כמו פסי תחרה, חלקם מתעבים לצעיפים, חלקם נבנים כצרופי מולקולות, למראית העין או רק במיקרוסקופ.
חלקם יוצרים קשרים שניתנים או לא ניתנים לפרימה, חלקם הופכים לחבלים חזקים וחלקם כמו צמות רכות של שיער משי חלק, שברגע שהגורם שמחבר אותם יפול הם יתפזרו.
בחלקם קשור עוגן בקצה, חלקם משמשים לקשירת עוד עצמים אחרים ביחד.
אבל הנה, איך גלשתי לי לדימויים...
שינוי בחשיבה שמעמיק ברבדים שלו יותר ויותר עם כל יום שעובר.
שינוי שמלמד אותי לחיות עם עצמי בשלום ,בשלווה ,בחמלה ,באהבה ,בשמחה , בסליחה, בקבלה, בהשלמה....
ובעוד הרבה מילים כאלה חיוביות, מילים שמפעמות בי ומוצאות בתוכי חיות חדשה, ואני לומדת איך לחיות אותן כלפי עצמי, והן מלמדות אותי איך לחיות אותן כלפי הסובבים אותי, וכך בדרך עקיפה מלמדות את הסובבים אותי איך לחיות אותן כלפיי.
כי כמו שאומרים בהרבה טקסים כשמדובר על האנושיות כולה,
כמו שנאמר בשיר של מוטי המר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה