הוא בעצם ההתמודדות שלי עם הבחירות שהחלטתי לעשות במהלך חיי..
כל שנות חיי חיפשתי מהות ומשמעות לחיים שלי, ובלי כל קשר לדברים שכן "השגתי" בחיי , ברובם הגעתי למסקנה שהחיים פשוט קורים לי ואין לי ממש שליטה עליהם...
כמובן שככל שקראתי ספרים כאלה ואחרים שעוסקים בנפש ברגש ובגוף ובהרמוניה שיכולה להיות ביניהם , הבנתי שאולי במודעות שלי אני בטוחה שהחיים קורים לי בעוד שאני למעשה חיה בלי "הכרה" (תרתי משמע) ובו זמנית התת הכרה שלי או תת מודע שלי מאוד אחראיים לכל מה שקרה לי וקורה לי כך או אחרת.
ההבנה הזו שבעצם "הכל באשמתי" היא מצד אחד מאוד מתסכלת , ומצד שני היא דווקא די מעודדת.
כי מצד אחד זה די מאכזב להבין שאני יצרתי את המצבים ההם שהגעתי אליהם למרות שזה היה די מיותר.
ומצד שני לולא הייתי מגיעה למצבים האלה לא הייתי יודעת שזה תלוי בי ושאפשר אחרת.
בגלל עומק הסתירות שקיימות באישיות שלי, אני לפעמים מייחלת להיות בעלת זהות דיסוציאטיבית ממשית , כי אז לפחות הסתירות שהיו גרות בכפיפה אחת באותה אישיות יחידה ומבלבלות את היוצרות , לפחות לא היו מודעות אחת לשניה...
בכל אופן אני מוצאת סתירות גם במידע שאני קוראת עליו ואולי הבעיה נעוצה בעובדה שאני בו זמנית קוראת עכשיו , "כוחו של הרגע הזה" אקהרט טול, "כוחו של התת מודע" ד"ר גוזף מרפי , אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה" ג`נין רות.
בכולם (בספרים הנ"ל) דוגלים בעובדה שכל אדם בבסיסו יכול לשנות את חשיבתו , לשנות את חייו על ידי חשיבה מסוימת , ובעצם חשיבה מסוימת היא זו שהביאה אותו עד הלום, הכוח בתוכנו ובבחירות שאנחנו עושים לאורך החיים. אבל יחד עם זאת בכולם די מסכימים שאין לנו כל יכולת לשנות את העבר שלנו, או את התנהגות האנשים שהיו סביבנו בילדותנו , או את ההשפעות שהם חוללו או שמע נאמר "חיללו" בתוכנו....ואין ספק שזה מעורר הרבה תהיות כגון "יש כאן סתירה הלא כן?"
בסיכומו של דבר..."אליה וקוץ בה" תמיד היה ניב שדיבר אליי וככל שעובר הזמן אני לומדת לקבל את העובדה שבלי החושך לא הייתי מודעת לקיומו של האור , ובלי הכוס החצי ריקה לא הייתי מודעת לכוס החצי מלאה....וכהנה וכהנה בלי סוף דימויים שמסבירים את העובדה שבעצם החיים הם אקסיומה אחת גדולה ושיש מצב שנצא מהם מבלי לדעת למה אנחנו בכלל באנו לעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה