הרעב הגדול
סיימתי לקרוא את "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה " של ג'נין רות.
נרשמתי בחודש האחרון לכמה וכמה אתרים שעוסקים בחופש מאובססיית ההתעסקות באוכל , או שיטת ה"לא דיאטה" , יש כמה אתרים מאוד מעניינים בנושא הזה...אני משתדלת לאמץ לעצמי את הטיפים שאני מקבלת באימייל מכולם...
בינתיים רק אימצתי את הטיפ שמותר לי לאכול הכל בלי הגבלה...שהרי הגבלה גורמת למרידה ומרידה גורמת לבליסה וזאת הגרסה שהם גורסים....
כמו תמיד אני בדרך כלל מעמיסה את עצמי במידע עד שאני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר...זה לא שהם חידשו לי משהו באיזה נושא שלא ידעתי מלכתחילה....אבל הרי ככה זה תמיד, אני בתוך תוכי יודעת את האמת האמיתית ביותר ...
ואני בעד! באמת שאני בעד!...זה נשמע הגיוני בכל כך הרבה רמות! אני רוצה להאמין שזה יעבוד גם בשביל השמונה קילו המיותרים שלי...
לטענתם אני אמורה כרגע לאהוב את עצמי עם השמונה קילו האלה , אחרת השמונה האלה לא ירדו...ואני לעומת זאת פוחדת שאם אוהב אותם יותר מידי הם יחליטו להישאר....תודו שגם זה נשמע הגיוני.
כולנו יודעים שבני האדם הוא סוג של חיה שעל מנת לחיות ולתפקד היא זקוקה לדלק... הם משווים אותנו למכונית (רובם) רק שהם שוכחים שבמכונית כשאין מקום לשים יותר דלק במיכל ,הוא פשוט ינזל החוצה עוד לפני שנסגור את הפקק.... ולנו יש יכולות מיוחדות שאין לעצמים דוממים (שהרי הם דוממים אלא אם אנחנו אלה שמפעילים אותם) אנחנו גמישים והתאים שלנו נמתחים ומסוגלים לשנות את גודלם...ובעצם חבל שזו לא סגולה שמוערכת יותר ...הנה , העובדה היא שאנחנו הנשים למשל נמתחות ומגדלות בתוכנו עוד אדם שלם כמונו ותתארו לעצמכם שברגע שהוא יוצא מאתנו אנחנו הופכים למקרר ותנור אנושי ובעצם אנחנו מפעל לאוכל של האדם הזה...אז מה הפלא שנגיע לגודל של מקרר?!... תראו לי איזה מרצדס או הונדה שמסוגלות לעשות את זה?!
בשלוש המאות האחרונות אנחנו (כל העולם) הפכנו ל "מעצמת האוכל והאכילה" תשימו לב שכמעט לכל ערוץ תקשורת שאנחנו מכירים יש תוכניות דוקומנטריות על אוכל ומוצאו , תוכנית על בישול ,כתבות שונות על אוכל, ביקורות מסעדות, המלצות , מתכונים ,הרבה היצע של מסעדות מכל הסוגים ומכל האפשרויות הקיימות , מכל הארצות, זה תמיד יהיה רווחי כי זה דבר שתמיד אנשים יעשו , גם אם לא יהיה להם שום דבר אחר שיוכלו לעשות ...אכילה תמיד יהיה הצורך הבסיסי ביותר!
רואים בסרטים דוקומנטרים על חיות...זה תמיד נסוב סביב דבר אחד מרכזי , השגת אוכל לרגע הנוכחי , כי אולי אחר כך לא יהיה...הישרדות!
אנחנו בני אדם הפכנו את הצורך הבסיסי הזה למותרות...ברגע שמשהו הופך למותרות יש לנו רגשי אשמה עליו מצד אחד ומחשבת פרס וזכיה מצד שני....וזה נע בין שני קצוות....אסור לי! או מגיע לי!
האיזון מגיע כנראה כשמבינים שצריך לאכול בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לאכול... אבל קודם מבינים את זה בראש ואחר כך לומדים מחדש להבין את זה בגוף.
בני אדם ....איזה חיה מדהימה אנחנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה