המשך מהרשומה מדינת הוותיקן/ גני טיבולי יום מספר 2 - (חלק ב')
בון ג'ורנו אה תותי
היום זה היום השלישי לטיול , יום שבת 12.9.2015
מוקדם מהרגיל , אחרי ארוחת בוקר חביבה שהקדימו עבורנו במיוחד בבית המלון
עלינו על האוטובוס ושמנו פעמינו לעבר נאפולי
נפולי נמצאת בחלק הדרומי של איטליה , היא בירת מחוז קמפניה
היא עיר נמל מהגדולות באיטליה שממוקמת על מפרץ נפולי ממש ליד הר געש הוזוב
הוזוב כידוע לכם הוא אחד משלושת הרי הגעש הפעילים והמסוכנים ביותר
בשנת 79 לספירה הוזוב החריב את הערים פומפי והרקולנאום
הסיפורים מספרים שהאנשים מתו בגלל הגזים הרעילים שהם נשמו בזמן התפרצות הר געש,
שתי הערים נקברו תחת אפר געשי
טענת הדת הקתולית כמובן... היא שפומפי הייתה גרסה מודרנית (יחסית)
של סדום ועמורה התנ"כיים ואלוהים העניש ...כהרגלו במצבים שכאלה...
למרות שזה הר געש פעיל .. אנשים ממשיכים לגור בסביבתו בגלל האדמה הפוריה מאוד שיש באזור
איך אומרים "אליה וקוץ בה" ...וואחד קוץ.. :-)
כמה תמונות מהנייד שצילמתי מהדרך..
אז הנה זה הוזוב שנראה בעיני כמו דבשת כפולה של גמל או לחילופין ... חזייה ענקית..
בנפולי יש ערבוב בין ישן ומודרני..
עוד בדרך קרן הסבירה לנו גם על המאפיה שיש בדרום איטליה
המאפיה שולטת בכל מקום וסיפורים מרתקים שקשורים לזה (ויש המון)
היא הוסיפה שכאן מאוד אוהבים את מרדונה...(דיאגו מרדונה)
חשמליות
בתים מאוד מוזנחים
ובתים מאוד מודרניים
קאסטל דל'אובו (כנראה) שנראה מהנמל..
הנסיעה מבית המלון ברומא לנפולי ערכה כשלוש שעות + עצירה ב"אוטוגריל"
למעשה נפולי הייתה עבורנו רק עיר מעבר..
די מהר בהגיענו לנמל עלינו על ספינת נוסעים
כאן החששות שלי התפוגגנו ..
אני לא ידעתי אם יש לי נטייה למחלת ים או לא.
כי בפעם האחרונה שהייתי על יאכטה (באילת לפני יותר מ20 שנה)
הרגשתי לא טוב ולא ידעתי אם זו התייבשות או מחלת ים...
לשמחתי , אין לי מחלת ים what so ever
ומסתבר שלא רק שאין לי מחלת ים
אני ממש ממש נהנית מתחושת הערסול שתנודות המים יוצרות , זה פשוט נעים לי
יחד עם זאת יש לציין שהים היה חלק
אנחנו שטנו לעבר האי קאפרי
שייט של 45-50 דקות
היה מזג אוויר חמים ונעים, ואנחנו ישבנו בקומה שנייה בסיפון הפתוח
לקחנו מקומות שיש בהם גם קצת צל מהחלק הקדמי של הספינה
כמובן שכאן נסחפתי וצילמתי מלא תמונות ואני אשתדל וארחם עליכם ולא אביא את הכל..
כי יש גבול לכל תעלול למרות שכל כך קשה לי להתאפק לנוכח היופי המהמם של קאפרי
אז הנה כמה תמונות של השייט (צילמתי במצלמה והיא הייתה מאוד נחמדה אתי ביום הזה )
היציאה מנמל נפולי (נאפולי)
השחפים ליוו אותנו כמעט כל הנסיעה
והנה הוזוב מעלה ענן של מחשבות מעליו...
(ושואל את עצמו.. כמה היא מצלמת... זאתי...)
נשבעת לכם שבטעות .. תפסתי את השחף בורח לי מהכתף .. טוב בערך..
( יש לי קעקוע שחף על כתף ימין בדיוק בתנוחה הזאת :-) )
רק חיתוך של התמונה הקודמת.. שבאופו אוטומטי מגדיל את השחף..
והנה ... האי קאפרי מופיע לו מנגד
במלוא הדרו...
אוךךך הריח המלוח של המים.. הים .. קריאות השחפים..
המולת האנשים.. מתובלת ברחשי הים..
האוויר.. המראות ... צרו המילים מלהכיל ולתאר את ההרגשה...
כל שנותר זה לנשום עמוק ולנגב את דמעות האושר...
אני כל כך שמחה שלא וויתרנו על התוספת הזאת בטיול
אני אישית ממליצה לא לוותר בשום מחיר !
ירדנו לחוף
קאפרי הוא אי קטן בים הטירני ( ים שולי לים תיכון )
כמו שאתם רואים בתמונה
יש סוג של שוק מקומי.. יש גם מסעדות
והנה דורותי (ורפי מצביע על הכלב הלבן שממול)
פנינו מועדות למיניבוס שיעלה אותנו לאנקאפרי
הרחובות בקאפרי מאוד מאוד צרים
ולכן יש מיניבוסים מיוחדים וצרים שמעלים את המטיילים למעלה
בכלל כל כלי הרכב באי הם צרים ,
בדרך למעלה קרן הסבה את תשומת לבנו לתחנת מכבי האש עם כבאיות שנראות כמו צעצועים
הנסיעה בחלק משולי המצוק נראית טרמינלית
וגרמה לי לצלם בנייד בעיניים עצומות לרווחה.. ...
זה הזמן לספר למי שלא מכיר אותי שאני סובלת מפחד גבהים.... (תזכרו את המשפט הזה טוב )
פחד הגבהים שלי לא מתבטא בשום דבר מיוחד .. אני לא מתעלפת , לא מקבל סחרחורת..
אני רק מקבלת פיק ברכיים שנראה לי מאוד הגיוני נוכח הפחד ליפול
ולפעמים אני קופאת במקום .לכן משתדלת לא להתקרב למקומות שמפחידים אותי
אבל בשנים האחרונות..העניין המוגבר שלי בצילום
גורם לי להתמודד לא פעם עם הבעיה ולצלם בכל זאת .. עד גבול מסוים כמובן ...
אז אלה תמונות סוף הדרך (תרתי משמע) שצילמתי מהדרך שלנו למעלה..
מבלי להסתכל ועם דמעות ...
אימא'לה..... תודו שזה מפחיד ברמות...
אבל חכו חכו.. זאת רק ההתחלה :-)
הגענו למעלה.. וישר לפני שנשנה את דעתנו ....
עמדנו בתור בשביל לעלות על הרכבל כיסאות.. לפסגת השמש Monte Solaro
עכשיו אני אגיד לכם משהו על הרכבל כיסאות הזה..
אלה כיסאות שנראות כמו הכיסאות של בית ספר של פעם (עץ ומתכת)
הם רק נסגרות מקדימה עם מקל בודד שיורד .. ללא סוגר ביטחון..
לא קשורים לכיסא ולא כלום.. פשוט מתיישבים עליו בתנופה .. מורידים את הברזל
ועולים למעלה .. סוליקו .. אחד אחד..
מה שבדיעבד גורם לי לחשוב שבגלל זה אולי קוראים לפסגה סולרו ..
אני ראיתי את זה חשכו עיני..דוגרי גם השלפוחית לחצה לי
והייתי בטוחה שאני עוד אשתין על מישהו מלמעלה מרוב פחד
פחדתי נורא.. אבל עליתי.. רפי היה אחריי והוא צילם אותי אפילו..
13 דקות של עלייה שנראו לי כמו שעתיים.. היה נדמה לי עם הרעשים
שזה לא יצליח לסחוב אותי.. בדקה הראשונה לא הצלחתי לזוז בכלל..
ואחרי זה פשוט לא עמדתי בפיתוי של לצלם את הנוף ממקום מושבי
אז זזתי קצת ימינה והתחלתי לצלם..
זאת אני באמצע :-)
זאת אני באמצע :-)
חייבת לציין שלאורך כל הדרך רואים אנשים חוזרים עם הכיסאות
כי זה נע ללא הפסקה.. כמו גלגלת..
אבל כשהכיסאות היו ריקים ממול עלו לי מחשבות מוזרות
של מעניין לאן האנשים שישבו עליהם נפלו..
חברים, זה מפחיד.. אז הנה קצת תמונות מהדרך למעלה...
למטה במקומות שפחות מפחיד להסתכל אפילו צילמתי כמה חצבים
כשהגענו למעלה האיש שעוזר לרדת מהכיסא
אמר לי באופן מפתיע "תרימי" בעברית , במבטא איטלקי כבד.. :-)
הוא התכוון למקל מתכת ההוא ש"החזיק" אותי בכיסא..
מרימים ואז הוא מושיט יד ותוך כדי המשך הנסיעה בכיסא .. (כי זה לא עוצר... )
הוא מושך אותך בתנופה מהכיסא כדי שלא תקבל מכה מהכיסא שמאחוריך
רפי היה מאחוריי..
עלינו עוד קצת למעלה איזה כמה מדרגות
קיבלתי הרבה מחמאות וחיבוקים על האומץ שלי
היה לי פיק ברכיים לכמה דקות ..
לשנייה חשבתי שאני עוד צריכה לעשות את הדרך הזאת בחזרה...וזה קצת הלחיץ..
אבל הנוף המדהים שניגלה והרגשת האושר והגאווה שעמדתי בזה , מיסמס את הכל
עשיתי את זה !
למעלה ישבנו בבית קפה
שתינו קפוצ'ינו מלא אהבה
ואכלנו עוגיה טעימה
הייתי בגג העולם , מבחינתי , עליתי את האוורסט :-)
והנה מלמעלה.. הוזוב עם ענן המחשבות שלו.. שבו כתוב "עשית את זה "
כשירדנו מהפסגה אמרתי לרפי הוא יהיה לפניי הפעם כדי שאוכל לצלם אותו
בשנייה הראשונה פחדתי.. המחשבה שכל הנוף לפניי נראתה לי מפחידה
אבל משום מה הדרך למטה הייתה ממש כפית , לא פחדתי , צילמתי בכיף , נהניתי מכל רגע
ונראה לי שהיא גם עברה יותר מהר מהדרך למטה (רק בתחושה.. כי מבחינת זמן אמת , זה אותו דבר בדיוק)
את הגינה הזאת צילמתי גם בדרך למעלה
אבל יצא מטושטש כי אז עוד פחדתי להסתכל למטה...
קצת לפני שירדנו למטה הייתי קרובה לאיזה מרפסת של בית
והמחשבה שלי הייתה שבטח נורא מבאס לאנשים שגרים שם
שלאורך כל היום יש תנועה של אנשים שמציצים להם לתוך הבית.....נראה לי הזוי.. :-)
זהו שוב התנופה ההיא לרדת מהכיסא..
הפעם הרמתי כי כבר הייתי מוכנה ...
אחרי שירדתי משם רפי חיבק אותי חזק ונישק אותי
גאה בי מאוד שעמדתי בכל החוויה הזאת
אחרי שכולם ירדו .. הלכנו לטעום לימונצ'לו
וממתקים שעשויים עם לימון באחת המקומות שנקבעו מראש
שהרי שם הם ידועים בתעשיית הלימונים הענפה
הגיע שעת הצהריים וישבנו באחת המסעדות ואכלנו
בסופו של דבר כל הקבוצה ישבנו שם , היה שם דיל של ארוחה ב15 יורו לאדם
מנה ראשונה סלט או מרק..אנחנו לקחנו סלט..
מנה עיקרית אני הזמנתי פיצה פורצ'יני , ורפי אכל ספגטי ברוטב עגבניות
למנה אחרונה הצחיק אותי שהמלצר שאל בעברית "גלידה או עוגה"
אז רפי לקח גלידה אני לקחתי עוגה.. זה היה בינוני ומטה ...
שילוב של שניהם הצליח קצת יותר טוב אז מיזגנו קינוחים ואכלנו גם וגם..
כמובן שתייה קרה וקפוצ'ינו
בכל מקרה המקום הספציפי הזה לא היה יקר אבל באמת גם לא משהו ..
הסתובבנו עוד קצת ברחובות הצרים שם.. מקום מאוד יפה
יש שם שווקים וחנויות אבל לא זול זאת ההגדרה בלשון המעטה...
ואז עלינו על המיניבוסים בשביל להגיע חזרה לנמל..
חייבת לציין שלמרות ההתגברות שלי על פחד הגבהים
ישבתי באותו צד כדי שהפעם לא אראה את הקצה של הצוק.. :-)
אבל הירידה, בנהיגה שלהם יותר מפחידה מאשר העלייה..
שוב עברנו מ"סביב" הכיכר היחידה שיש באנאקפרי
שנראית יותר כמו אי תנועה בארץ.. כי הכל שם יותר צר.. וקטן..
עוברים במיניבוס ליד הבתים.. ואם החלון היה פתוח אפשר היה לגעת בשערי הבתים
ומקומות מסוימים יש כביש טיפה יותר רחב כדי לתת למכוניות שממול לעבור ..
ב כל הצד הימני של הכביש יש את מכסי הביוב
וכל פעם שעוברים מעליהם עם המיניבוס מרגישים בומבה ענקית שנותנת תנופה למטה
ואחריה ברקס של הנהג בשביל לא לעוף קדימה מהר מידי.. . ממש לונה פארק:-)
הגענו לנמל , די מהר עלינו על עוד ספינה
בספינה הזאת לא הייתה קומה פתוחה, היו רק שתי קומות סגורות
ישבנו במושבים שמסודרים כמו במטוס בואינג... 3 4 3..
לצערי החלונות היו די אטומים .. ולא הצלחתי לראות את החוץ
אבל זה לא הפריע לנסיעה.. קצת הנחתי את הראש ונמתי לי
מנאפולי יש לנו עוד שלוש שעות נסיעה לחזור למלון
מלאת חוויות ישנתי רוב הדרך גם באוטובוס
לא לפני שצילמתי את הוזוב ונפרדתי ממנו לשלום מרחוק
לא לפני שצילמתי את הוזוב ונפרדתי ממנו לשלום מרחוק
נסענו ישר חוץ מעצירה לשירותים וקפה באוטוגריל
הגענו לבית מלון ללילה האחרון שלנו בארדיטינה הוטל
אכלנו בחדר את מה שקנינו בסופר באיזה קניון
כשעצרנו יום קודם בדרך מטיבולי ושכחתי להזכיר זאת ברשומה הקודמת ..
או שזה אפילו באותו יום.. אני פשוט לא מצליחה להיזכר כרגע ..
זהו .. למחרת בבוקר צריך לארוז ...(לא שבאמת פרקנו את המזוודות בתכלס)
כי עוברים למלון אחר..ונוסעים לחבל טוסקנה ...
בונה נוטה , המשך ברשומה הבאה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה