הרעב הגדול

סיימתי לקרוא את "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה " של ג'נין רות.

נרשמתי בחודש האחרון לכמה וכמה אתרים שעוסקים בחופש מאובססיית ההתעסקות באוכל , או שיטת ה"לא דיאטה" , יש כמה אתרים מאוד מעניינים בנושא הזה...אני משתדלת לאמץ לעצמי את הטיפים שאני מקבלת באימייל מכולם...

בינתיים רק אימצתי את הטיפ שמותר לי לאכול הכל בלי הגבלה...שהרי הגבלה גורמת למרידה ומרידה גורמת לבליסה וזאת הגרסה שהם גורסים....

כמו תמיד אני בדרך כלל מעמיסה את עצמי במידע עד שאני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר...זה לא שהם חידשו לי משהו באיזה נושא שלא ידעתי  מלכתחילה....אבל הרי ככה זה תמיד,  אני בתוך תוכי יודעת את האמת האמיתית ביותר ...

ואני בעד! באמת שאני בעד!...זה נשמע הגיוני בכל כך הרבה רמות! אני רוצה להאמין שזה יעבוד גם בשביל השמונה קילו המיותרים שלי...

לטענתם אני אמורה כרגע לאהוב את עצמי עם השמונה קילו האלה , אחרת השמונה האלה לא ירדו...ואני לעומת זאת פוחדת שאם אוהב אותם יותר מידי הם יחליטו להישאר....תודו שגם זה נשמע הגיוני.

כולנו יודעים שבני האדם הוא סוג של חיה שעל מנת לחיות ולתפקד היא זקוקה לדלק... הם משווים אותנו למכונית (רובם) רק שהם שוכחים שבמכונית כשאין מקום לשים יותר דלק במיכל ,הוא פשוט ינזל החוצה עוד לפני שנסגור את הפקק.... ולנו יש יכולות מיוחדות שאין לעצמים דוממים (שהרי הם דוממים אלא אם אנחנו אלה שמפעילים אותם) אנחנו גמישים והתאים שלנו נמתחים ומסוגלים לשנות את גודלם...ובעצם חבל שזו לא סגולה שמוערכת  יותר ...הנה , העובדה היא שאנחנו הנשים למשל נמתחות  ומגדלות  בתוכנו עוד אדם שלם כמונו ותתארו לעצמכם שברגע שהוא יוצא מאתנו אנחנו הופכים למקרר ותנור אנושי ובעצם אנחנו מפעל לאוכל של האדם הזה...אז מה הפלא שנגיע לגודל של מקרר?!... תראו לי  איזה מרצדס או הונדה  שמסוגלות לעשות את זה?!

בשלוש המאות האחרונות אנחנו (כל העולם) הפכנו ל "מעצמת האוכל והאכילה" תשימו לב שכמעט לכל ערוץ תקשורת שאנחנו מכירים יש תוכניות דוקומנטריות על אוכל ומוצאו , תוכנית על בישול ,כתבות שונות על אוכל, ביקורות מסעדות, המלצות , מתכונים ,הרבה היצע של מסעדות מכל הסוגים ומכל האפשרויות הקיימות , מכל הארצות, זה תמיד יהיה רווחי כי זה דבר שתמיד אנשים יעשו , גם אם לא יהיה להם שום דבר אחר שיוכלו לעשות ...אכילה תמיד יהיה הצורך הבסיסי ביותר!

רואים בסרטים דוקומנטרים על חיות...זה תמיד נסוב סביב דבר אחד מרכזי , השגת אוכל לרגע הנוכחי , כי אולי אחר כך לא יהיה...הישרדות!

אנחנו בני  אדם הפכנו את הצורך הבסיסי הזה למותרות...ברגע שמשהו הופך למותרות  יש לנו רגשי אשמה עליו מצד אחד ומחשבת פרס וזכיה  מצד שני....וזה נע בין שני קצוות....אסור לי!  או מגיע לי! 

האיזון מגיע כנראה כשמבינים שצריך לאכול בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לאכול... אבל קודם מבינים את זה בראש ואחר כך לומדים מחדש להבין את זה בגוף.

בני אדם ....איזה חיה מדהימה אנחנו!

 

העניין

העניין שלשמו התכנסנו כאן...אני עצמי ואנוכי , כל כולי ומי שמעוניין לקרוא  כאן בוודאי...

הוא בעצם ההתמודדות שלי עם הבחירות  שהחלטתי לעשות במהלך חיי..

 

כל שנות חיי חיפשתי מהות ומשמעות לחיים שלי, ובלי כל קשר לדברים שכן "השגתי" בחיי , ברובם הגעתי למסקנה שהחיים פשוט קורים לי ואין לי ממש שליטה עליהם...

 

כמובן שככל שקראתי ספרים כאלה ואחרים שעוסקים בנפש ברגש ובגוף  ובהרמוניה שיכולה להיות ביניהם , הבנתי שאולי במודעות שלי אני בטוחה שהחיים קורים לי בעוד שאני למעשה  חיה בלי "הכרה" (תרתי משמע) ובו זמנית התת הכרה שלי או תת מודע שלי מאוד אחראיים לכל מה שקרה לי וקורה לי כך או אחרת.

 

ההבנה הזו שבעצם "הכל באשמתי" היא מצד אחד מאוד מתסכלת , ומצד שני היא דווקא די מעודדת.

כי מצד אחד זה די מאכזב להבין שאני יצרתי את המצבים ההם שהגעתי אליהם למרות שזה היה די מיותר.

ומצד שני לולא הייתי מגיעה למצבים האלה לא הייתי יודעת שזה תלוי בי ושאפשר אחרת.

 

בגלל עומק הסתירות שקיימות באישיות שלי, אני לפעמים מייחלת להיות בעלת זהות דיסוציאטיבית ממשית , כי אז לפחות הסתירות שהיו גרות בכפיפה אחת באותה אישיות יחידה ומבלבלות את היוצרות , לפחות לא היו מודעות אחת לשניה...

 

בכל אופן אני מוצאת סתירות גם במידע שאני קוראת עליו ואולי הבעיה נעוצה בעובדה שאני בו זמנית קוראת עכשיו , "כוחו של הרגע הזה" אקהרט טול, "כוחו של התת מודע" ד"ר גוזף מרפי , אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה"  ג`נין רות. 

בכולם (בספרים הנ"ל)  דוגלים בעובדה שכל אדם בבסיסו יכול לשנות את חשיבתו , לשנות את חייו על ידי חשיבה מסוימת , ובעצם חשיבה מסוימת היא זו שהביאה אותו עד הלום, הכוח בתוכנו ובבחירות שאנחנו עושים לאורך החיים. אבל יחד עם זאת בכולם די מסכימים שאין לנו כל יכולת לשנות את העבר שלנו, או את התנהגות האנשים שהיו סביבנו בילדותנו , או את ההשפעות שהם חוללו או שמע נאמר "חיללו" בתוכנו....ואין  ספק שזה מעורר הרבה תהיות כגון "יש כאן סתירה הלא כן?" 

 

בסיכומו של דבר..."אליה וקוץ בה" תמיד היה ניב שדיבר אליי וככל שעובר הזמן אני לומדת לקבל את העובדה שבלי החושך לא הייתי מודעת לקיומו של האור , ובלי הכוס החצי ריקה לא הייתי מודעת לכוס החצי מלאה....וכהנה וכהנה בלי סוף דימויים שמסבירים את העובדה שבעצם החיים הם אקסיומה אחת גדולה ושיש מצב שנצא מהם מבלי לדעת למה אנחנו בכלל באנו לעולם.

 

איזה נורא

איזה נורא זה לגלות שדווקא לאנשים שהכי קרובים אלייך אין סבלנות להקשיב לך?!

איזה נורא זה להבין שכל פעם שאת מנסה לשוחח איתם, את בעיניהם בעצם אגואיסטית כי לדעתם את מדברת רק על עצמך?!

איזה נורא לדעת שבעצם את לא מעניינת אף אחד, וגם הילדים שלך הפכו לזרים ובנוסף לכך הם לא מסוגלים להביע דעתם בלי להפגין חוצפה וסרקזם?!

איזה נורא זה לגלות אחרי חצי יובל שאת נשואה לאדם שפשוט לא איכפת לו מה את מרגישה?!

איזה נורא זה לדעת שהחולשות שלך אלה שלא חשבת שאת צריכה להסתיר אותם מ"אהובייך" נמצאות בשימוש חוזר של אותם "אהובייך" ?!

איזה נורא זה להגיע למסקנה שלמרות כל מה שחשבת וכל הספרים שקראת וכל מה שעשית למען ההרגשה הטובה שלך, בעצם לא מנעה לא מונעת ולא תמנע מההיסטוריה תמיד לחזור על עצמה...

איזה נורא זה להרגיש שבעצם אין מה לעשות יותר , אין דרך חזרה וגם הדרך קדימה לא נראית משהו...נשאר רק ההווה , הנוכח...וכרגע הוא לא מדהים.

איזה נורא זה להפנים שלא משנה מה תעשי , אם אנשים מסביבך לא ישתנו בו זמנית אז הכל ישאר אותו הדבר...

איזה נורא זה להבין שבעצם את אשמה בהכל ושרק שינוי במחשבה של עצמך ישנה את מה שאת מרגישה! ואולי זה בעצם מה שטוב...

קטע

אי אפשר לנסות להכריח את הראש לחשוב על משהו מעניין בשביל לכתוב..זה לא קורה ככה.

מה שכן אפשר זה פשוט לשבת ליד המקלדת ולתת לאצבעות ללכת במקומך, למרות שכאן זה לא דפי זהב...

בדפי זהב מחפשים משהו מוגדר , מסוים , למטרה ידועה מראש.

וכאן המטרה לא ממש ידועה ולא בטוח שיש בכלל מטרה...

דווקא נחמד לי לחשוב שאני כאן לגמרי לבד...

ככה תמיד אני יכולה לחזור בי ממילותיי למרות שהן כבר נכתבו שחור על גבי לבן...פחות או יותר.

הנה שוב הגלגלת ההיא שמופיעה אחרי 6 שורות עם רווח של שורה....

זה כבר סימן שהעובדה היא שמילה שרודפת מילה הופכת למשפט ו6 שורות זה לפחות 6 משפטים שלמים....וזה כבר קטע שלם.

סתם אני מבלבלת את המוח , כי אני יודעת שאני פה לבד...ולמי זה אכפת...ואת מי זה מעניין...גם כן סוג של אנונימיות .

יש לי הרבה על  הראש...מיני מחשבות ודאגות , עוד לא החלטתי אם לרשום אותם כאן או איך לרשום אותם כאן ....האם יש בכלל טעם לעשות את זה ... 

בינתיים אני ממליצה על ספר ממש טוב "כוחו של הרגע הזה,  מדריך רוחני להארה"  של אקהרט טול  הוצאת פראג 

 

 

הקדמות

1.הכינוי שבו בחרתי- תזזאטית הוא משחק היפוכי מילים ,הוא שילוב שני דברים שמאפיינים אותי ולמרות הסתירה ביניהם הם חיים בשלום תחת קורת גג אחת , או שלא בשלום...אבל זה מה יש, במקרה הזה זה שילוב בין תזזתית ואטית....יש לי עוד כמה שילובים כאלה (רגשונלית- רציונלית ורגשנית )  חלק מהם שכחתי כבר...בטח בהמשך הבלוג הם יצוצו שוב ...בכל אופן ..הסתירות חוגגות אצלי בצורה מאוד עקבית .איתם גם חוסר ההחלטיות בנושאים רבים, והפכפכות קבועה בדעותי לגבי האוכלוסיה האנושית בעולם, כשבעצם אין לי הרבה דעות לגביהם...

2. ההחלטה שלי היא לפתוח בלוג שעוסק בהווה....ולא להתעסק במה "עשו לי ,שתו לי, אכלו  לי "  בעבר הרחוק, כל הפילוסופיות למיניהן בגלל הילדות הזנוחה עאלק...ושאר ירקות תפלים ורקובים שכבר אי אפשר לעשות מהם אפילו מרק, שהביאו אותי עד הלום...עם לום בראש. סבבה של החלטה מחד אבל מגיסא... לא יודעת מה באמת יעלה על הנייר הוירטואלי הזה?! ...אז כבר אני מבטיחה לא להבטיח כלום (כפי שהזהרתי כבר ב1.)

3. נכון להווה אני יושבת כאן ליד המחשב עם כוס ריקה של צ`אי , על הכיריים מתבשל מרק ירקות עם ריח מהביל , וסוף סוף התאים במוח קצת התרחבו כי הדלקתי מזגן על חימום בפעם הראשונה השנה....ההרגשה הכללית היא "עכשיו נעים לי" ו"איזה קטע , שכחתי לאכול" ואם חוץ מהצד הנפשי/רגשי של לפרוק מה שבא לי במילים כאן אני גם ארד כמה גרמים בצמיג הראשי , זה מאוד ישמח אותי ויביא לי חיוך.

 

 

בוקר חדש וטוב / כן כן

כן כן....אולי זו עוד אחת שהחליטה לז**ן במוח של אנשים שגם ככה מתוסכלים....

כן כן...אולי זו עוד אחת שהחליטה לשתף בחיים המעפנים שלה...

כן כן...אולי זו עוד דעתנית שצריכה להאמין שלמישהו בכלל איכפת מה היא חושבת....

כן כן...אולי זו עוד אחת שלא מוצאת מקום אחר למילים שלה....

כן כן...אולי זו עוד אחת שצריכה שמישהו יקשיב לה...

יש עוד כל כך הרבה הגדרות לדבר הזה....שאולי אפילו דף של אינטרנט לא יספיק לי ...

והנה כבר הגעתי לגלגלת ההיא ...זו שבצד הדף....ובאמצע העכבר....

הכל מן הסתם נכון....

אני לא יודעת למה פתחתי את הבלוג הזה , אני רק יודעת שמזמן מזמן לא כתבתי והגיע הזמן לחזור לזה , כי מניסיונות קודמים זה מאוד עוזר לי. אולי לאחרים זה לא ממש עוזר ...אבל בינינו עם כל הכבוד , את מי זה מעניין?! אז מי שירצה יזדהה, ומי שירצה שיז.... 

העיקר ...מעכשיו למילים שלי תהיה כתובת , אפילו שזאת רק כתובת של אינטרנט.