העכבר

זה התחיל לפני קצת יותר משבוע, אנחנו גרים באיזור כפרי, וחיות מהטבע הסביבתי שלנו

זה די רגיל אצלנו, ולא רק מחוץ לבית...

יום אחד בהיר, העכבר החוצפן מצא את דרכו לארון המטבח שלנו , קורנפלקס של האלופים

לא עניין אותו, גם לא שקית שלמה של פיצוחים מעורבים שנשארו מהשבת, למעשה

הקרטון של הנייר אלומיניום יותר משך אותו .

קטן וממזר, איך שפתחתי את הארון הוא רץ אל השיש, אני בהיסטריה מוחלטת , בצעקות

שוד ושבר, שוכחת שגם לו יש אוזניים ואצלו הן כן עובדות... ניסיתי לתפוס אותו יחד עם

המחשבה שזה דוחה אותי ברמות קשות, הוא נכנס לכלי מעץ שבו עומדים כפות וכלי עץ,

אני במחי יד זרקתי את הכלי לכיור , עכשיו הוא יחד עם כל הכלים האלה בכיור, אני רואה

את הראש שלו מציץ, פעולה שמביאה אותי לצמרמורות בלתי נשלטות בכל הגוף, חום

איימים ואני קר לי....אני פותחת מים בברז , כאילו זה יעזור, הוא מתוך פחד  בורח

בגמישות ומהירות כמעט על קולית לחדר שינה...אוי ואבוי אשר יגורתי  בא לי....

זה היה בבוקר מוקדם, אני מעירה את בעלי...."יש עכבר בחדר שלנו" כשבתוך האמירה

הזו חפונה ונסתרת אמירה אחרת,

"הצילו הצילו, אני נסיכה והדרקון בא להרוג אותי, אביר שחור על סוס לבן, הצל אותי מידי

החיה הנוראית הלזו , אוי אוי אוי....(נאנחת ומתעלפת {בוםםםם} ) !!!!!" 

"אל תדאגי אני אביא מלכודת...יותר מאוחר"

מלכודתתתתתת ?   יותר מאוחרררררררררררררררררררררררררררר??   

ומה אני אעשה עד אז??????????????.....

בקיצור....הוא הביא מלכודות (ברבים) ,שום דבר לא תפס את העכבר המצ`וקמק הזה....

בעלי לא מסכים להביא רעל עכברים כי הוא אמר שזה הכי גרוע , כי אז הוא ימות באיזה

חור ולא נמצא אותו וזה יסריח את כל הבית....

הוא שם את המלכודות האלה שהם מגש עם דבק כזה , שמים באמצע חתיכת נקניק , (אולי

תתפלאו אבל שלא כמו בסרטים מצויירים, או ב"מי הזיז את הגבינה שלי"  גבינה לא

מעניינת אותם, אלה כנראה עכברים ארגנטינאים שאוהבים אסדו) 

העכבר החוצפן הזה למד לאכול ולברוח, נכון שפה ושם נשארו כמה שערות שנתפסו במגש

(זה כמו שעווה להסרת שערות למעשה) אבל הוא אכל וברח...החזיר הקטן...סליחה

עכבר...

והכי מרגיז ששמנו גם שתי מלכודות שהם הכלובים האלה שנסגרים , וביום חמישי האחרון

הוא כן נתפס באחת מהן, ואז עשיתי טעות והרמתי את הכלוב , בעעעעע...חשבתי

שישמעו את הרגליים הקטנות שלו מטיילות בתוך הכלוב, ולא הייתי בטוחה שהוא באמת

שם כי זה כלוב ישן וחלוד ממתכת עם חורים עגולים קטנים....אז ניסיתי להציץ ואז הוא

שוב ברח כמו טיל בליסטי לפינה של החדר,  

כל כך כעסתי על עצמי....איזו טיפשה אני ...מי מציץ בכלוב?.... אוףףףףףףףףףףף איזה

עצביםםםםםםם!!!!!!

התקשרתי לבעלי לעבודה בקריזה והתחלתי לצעוק לצרוח וליילל שנמאס לי, אנחנו רק

מאכילים את העכבר הזה בעצם , אז למה שהוא לא ישאר?  אני ישנה בחדר עם עכבר

חוצפן  שרק מחכה שאני אאכיל אותו....?

תדמיינו , חדר שינה עם חמש או שש מלכודות לעכברים פזורות מסביב , עכבר עייף ורעב

 גלוח ראש או רגליים בעצם ,יושב בפינה ומחכה...לנשנוש הבא שיבוא עליו לטובה ?!

לא ראיתי אותו מאז...אולי הוא מת מפחד מזה שהוא נתפס לזמן קצר, יש לו פוסט

טראומה של אחרי השבי...?!

אגב ....מיותר לציין שכל מקום שידעתי שהוא היה הפכתי , ניקיתי וחיטאתי ....כאילו

ברור!!!!



הקיצר ....הוא עדיין חופשי

ואני....אני מתחילה להתרגל לרעיון לחיות עם עכבר..



עדכון- נתפס לאחר כ-10 ימים....הימים היו ארוכים באותה תקופה

הם התקצרו אחרי כן  בלי כל קשר לשעוני קיץ וחורף למיניהם...

זה התחיל מתגובה למישהי

ואז במוחי פתאום צצה מחשבה שמסבירה לעצמי ....מחשבה שמחדדת דברים מוכרים...

כבר כתבתי על זה , באחד הפוסטים הקודמים שלי, 

אוכל מזמן כבר לא נועד רק להזנה כמקור חיים, הוא הפך להנאה, לתחרות, לבידור,

למה שנהיה שונים כל כך? בכל חגיגה תמיד יש אוכל,

כל אירוע בחיים חוגגים עם אוכל ושתייה מרובה בכל העולם ,

זו לא המצאה של האמריקאים . ולצורך זה בעצם גם לשום אומה ועם אחרים 

זה מתחיל עוד מימי האדם הקדמון כשצדו חיה גדולה וכולם היו מאושרים למצוא משהו אכיל

ועשו מזה חגיגה אחת גדולה בכל פעם,

אוכל= תרבות,

העניין הוא שאנשים "רזים" נוטים ליהנות יותר מהחברה שהתקבצה מסביב בעוד שאנשים "שמנים"

נוטים כפי הנראה ליהנות יותר מהאוכל עצמו.... 

ואז הביא אותי להיזכר באירועים משפחתיים מהילדות ,

ומהבגרות, אירועים של שמחה מאולצת  לחגוג חתונה, ברית, בריתה,

בר/ בת מצווה ימי נישואין, ימי אהבה, ימי הולדת....

בסופו של דבר הכול תמיד סביב אוכל, שיהיה הרבה, שלא יגידו שאנחנו קמצנים,

אנשים מביאים מתנה , אז לא נעים  לא לתת תמורה, זה כבר כמו מן מסעדה ,

אתה הולך לאירוע , משלם , מקבל או לא מקבל תמורה בעד ההשקעה שלך,

תרתי משמע, מצד המארח ומצד האורח.

זו מחוייבות , שהופכת לקנס משולש, כי צריך גם לקנות בגדים ,

כי זה לא יפה לבוא בסמרטוטים, זה הופך להיות חובה משפחתית , עם הרגשה של קנס.

וגם כמארח, אתה פתאום נזכר בכל המי ומי שכבר שנים לא דיברת איתם,

או קרובי משפחה מעצבנים שאף פעם לא בחרת בהם,

ואתה חייו להראות נדיבות כי הרי לא נעים הם משלמים, 

הכל הופך עניין של חשבונאות , עם רשימות ,

"הוא יקבל בדיוק מה שהוא נתן לי לבן" וכאלה. 

אז מה הפלא שאנחנו הולכים לאירועים כאלה עתירי קלוריות

 ותוקעים אוכל לפעמים אפילו בלי ליהנות מהחברה עצמה !? 

ניקיון של יום שישי

מאבקת  את כל הרגשות השליליים מכל השבוע

מטאטא את הכעס, העצב, עגמת הנפש והאכזבה

אוספת אותן בערמה וזורקת לפח

משתמשת ברגשות חיוביים כאילו היו חומרי ניקוי

על מנת לנגוד את לכלוך הרגשות  השליליים

שוטפת את כל ההרגשות הרעות האלה החוצה מתוכי

אבל מן הסתם גם בניקיון הכי יסודי

תישאר פינה אחת חשוכה שבטח פספסתי

או קור בלתי נראה של עכביש קטנטן

שייארג במשך השבוע הבא

ויהפוך ללכלוך של הרגשה שלילית חדשה

שגם אותה אנקה בסופו של השבוע הבא

שבת שלום

סליחות

זה וידוי והצהרת אהבה לך 

אתה האחד שתמיד היית שם לצדי ,במיוחד ברגעי הלבד 

לאורך כל החיים , כי הרי גדלנו והתבגרנו ביחד.

עברנו שינויים רבים עד אינספור במהלך השנים,

אני רוצה להתנצל בפניך על שלקחתי אותך כמובן מאליו ברגעיך הטובים 

סליחה על שהייתי קשה אתך דווקא ברגעיך הקשים 

מצטערת מכל הלב על זה שלא טיפלתי בך כשהיית צריך אותי,

מאוד צר לי על שהזנחתי אותך במשך השנים , 



שכחתי להקשיב לך ולבדוק מה את באמת צריכה

שכחתי שעצם קיומך הוא בעצם לי ברכה

שכחתי להתגאות בך כשכן הייתי צריכה,



עשיתי טעות והשוויתי אותך לאחרים

ביטלתי את יופיך הטבעי בהרבה רגעים מכוערים

מצטערת על כל הכעס שהפגנתי כלפיך כל פעם שהרגשתי רע,

אני יודעת בדיעבד שזה רק הוסיף לך שמן למדורה,

ולמרות הכול שרדת לידי, עם כל הטוב ועם כל הרע



אני אוהבת את עינייך ,הן מראה לנשמתך,

אוהבת את חמוקייך שמדגישים  את נשיותך ,

אוהבת את כתפייך העדינות שעליהן הטלתי כל משא

ואת שיערך הארוך שבו תליתי כל תקווה



אני רוצה להתחייב אליך מהיום .מעכשיו

שאזכור תמיד להגן עליך ותמיד אותך אוהב

אני נודרת נדר לדאוג תמיד לשלומך

וברגעי עצב וכעס לא לשכוח את קיומך

לכבד אותך , להעריך אותך אני מבטיחה

אני בטוחה שביחד נזכה להצלחה ושמחה

יש לנו עוד הרבה שנים ביחד לחיות

ואני רוצה לוודא שאעשה למענך רק טובות ונצורות 

אתה הכלת אותי , את כל כולי

אוהבת אותך , אתה גופי שלי

זה שלו / אף על פי כן

הוא צועק כי הוא רוצה שתקשיבי, 

הוא מתלונן על זה שאת לא שומעת(גם אם את כבדת שמיעה ומשתמשת במכשירים)

הוא אומר שאת לא מבינה מה שמדברים אלייך,

הוא עושה לך פרצופים ומגלגל עיניים כשאת מדברת,

הוא פוגע לך בכוונה בנקודות חולשה (תשימי כבר את המכשירים  {ואת איתם })

הוא צועק שאת רואה הכול שחור,

הוא מזלזל בכל מה שאת אומרת,

הוא תמיד קוטע אותך כשאת מדברת,

הוא נותן לך את ההרגשה שהוא חושב שהוא מבין יותר טוב ממך,

הוא חסר סבלנות כשאת מבקשת ממנו משהו,

הוא ישר מתגונן כשאת מזכירה לו שכבר ביקשת,

הוא שותק ולא מביט בך כשאת מספרת לו משהו,

הוא לא מהנהן ומתעניין כשאת משתפת אותו במשהו שחשוב לך, 

הוא מוסיף לך שמן למדורה כשאת מחפשת אצלו נחמה,

הוא מצדיק את מי שפגע בך וטוען שאת הבעיה,

הוא לא אמפתי לבעיות שלך,

הוא רץ רק לאנשים אחרים שמבקשים ממנו עזרה,(טוב נו ,לפחות הם גם משלמים לו על זה)

הוא רואה את כל האנשים הקרובים לו כנטל ואוהב להתלונן עליהם כל הזמן,

הוא אוהב לספר סיפורים על העבודה שלו גם אם את באמצע משהו,

הוא מדבר איתך בזמן שאת מסתכלת בטלוויזיה אבל כועס עלייך ולא מוכן לענות לך כשהוא זה שמסתכל בטלוויזיה,

הוא לא עושה כלום בבית, ואם כן אז רק כשמתחשק לו,

הוא אוהב לתת הוראות הפעלה לכל דבר גם אם אין לך מושג מה זה בכלל,

הוא שר למרות שהוא מזייף נורא,

הוא קונה לך שוקולד למרות שביקשת ממנו לא לקנות,

הוא כותב לך פתקים בנאלים עם אהובתי בהתחלה  ואוהב אותך בסוף אבל כשאת מדברת אתו הוא מבאס אותך.

הוא חסר סבלנות וממש כועס עלייך כשאת חולה, אבל בסוף מתעשת ומטפל אם צריך.(לכי לרופא כבר, מה את רוצה שאני אעשה, אחרי שעתיים , להכין לך תה?)

הוא חושב שכל דבר שאת מספרת לו הוא צריך לפתור ולכן הוא נכנס ללחץ.

הוא היסטרי לפני שבאים אורחים וזה מתבטא בצעקות וחוסר סבלנות.

הוא מגזים בכמויות של אוכל שהוא קונה לפני אירועים.

הוא מתקמצן על דברים שנראים לו מיותרים  כמו למשל חזיות, תחתונים, קרם פנים  ושאר דברים מתכלים למיניהם של נשים.

הוא עושה לך חשבון על כל מילה שאמרת, גם בטווח של שנים רבות.

הוא שוכח מה שביקשת וכשאת מעירה לו על זה הוא כועס עלייך.

הוא ישר צועק לא משנה מה הסיבה, קודם צועקים לא ואח"כ מקשיבים לפרטים ככה זה אצלו,

הוא צועק אם את מתווכחת עם אחד הילדים וזה הופך לרעשני מידי בשבילו , אז במקום לשתוק ולא להתערב הוא צורח שיהיה שקט.

כשמתקשרים אליו בנייד לבקש ממנו משהו , הוא ישר מקטר צועק מאשים ומתלונן על זה שביקשת ממנו משהו בכלל.

הוא תמיד עונה לנייד כשמדובר על אנשים אחרים , אבל יכול ליבש אותך כשאת מתקשרת אליו, חס ושלום תצטרכי משהו.

אם את לא עונה בנייד מיד אז הוא ישר מתקשר לבית לבדוק אם את בבית, 

הוא הולך לשתות קפה עם השכנים בלי להודיע.

בכלל הרבה דברים שהוא עושה הוא לא היה רוצה שיעשו לו, אבל הוא לא מבין את זה וזה די נמאס.



בארבע השאלות בדף עבודה/ חקירה של קייטי ביירון, כתוב :

קודם כל לרשום הכל , לשפוט את הזולת כפי שאתה רואה לנכון עם כל החומרה של הדבר בעיניך ועם תיאורים רגשיים מה זה גורם לך להרגיש וכ"ו.

אח"כ לשאול את ארבע השאלות ויש עוד הרבה תת שאלות שעוזרות להבנה בדרך.

 1. האם זו האמת, 2. האם אתה בוודאות יודע שזו האמת  3.כיצד אתה מגיב כשאתה חושב את המחשבה הזאת, 4.מי תהיה ללא המחשבה הזאת. 

קשה לי נורא לקרוא את כל הדברים האלה ולהגיע למסקנות שהאחריות היא רק עליי,

יחד עם זאת לא באמת באמת חקרתי לעומק ,

קשה לי להיות רגועה כשגם כאן במעשים של מישהו אחר כלפיי אני צריכה לקחת אחריות ,

זה אפילו מרגיז , אני נתקלת בחומה פנימית ,

הדבר היחיד שמעודד אותי קשור לעובדה שאין לי יכולת שליטה על ההתנהגות שלו,

ואני יכולה פשוט להחליט שמה שהוא עושה לא נוגע אליי בכלל,

כי זה לגמרי שלו, כל הדברים האלה הם שלו,

אני יכולה רק להסתכל מהצד ולהגיד לעצמי שזה מה יש ועם זה ננצח,

כי יש בו גם כמה דברים טובים,

אבל זה נובע אצלי מיאוש ומוויתור מוחלט שאי פעם הוא ישתנה,

כבר 26 שנים הוא אותו הדבר,

אני מרגישה שאני כמו מדענית בניסוי אבולוציוני כושל , ולא מתפתח,

אולי השיעור שלי בחיים זה פשוט להבין שיש דברים שלא משתנים,

ושעובדה שכן אפשר לחיות איתם.

אף על פי כן .

מילים מילים

"חיים ומוות ביד הלשון"  ועוד חכמות כאלה, 

אפשר למצוא באתר  הזה  http://www.pitgam.net/cats/121/1/0/

וזה   htt-p://clickit3.ort.org.il/APPS/WW/Page.aspx?ws=b28c5539-5560-4fe2-9ff4

44bf02769e77&page=a27c6948-0c6a-45b2-8d39-d3bcbddc5ea8&fol=aedb5531-2986-

4608-96bf-139da630a664

אפשר למלא את הימים במילים חיוביות , לחזור עליהן כמו מנטרות מרוממות נפש , שמשכיחות את

המילים השליליות שלפעמים עוברות לנו בראש, זה מן סוויטש מיידי למחשבה שהרי בוראת מציאות.

אני ממליצה לכתוב מילים חיוביות , יפות, נעימות ומעודדות  על דף , להדפיס ולתלות במקום שבו

מסתכלים באופן קבוע, זה יכול להיות ליד המראה או לצד המיטה , להסתכל עליהן זה כמו להיכנס

לתחנת דלק קטנה להמשך היום.