זה די רגיל אצלנו, ולא רק מחוץ לבית...
יום אחד בהיר, העכבר החוצפן מצא את דרכו לארון המטבח שלנו , קורנפלקס של האלופים
לא עניין אותו, גם לא שקית שלמה של פיצוחים מעורבים שנשארו מהשבת, למעשה
הקרטון של הנייר אלומיניום יותר משך אותו .
קטן וממזר, איך שפתחתי את הארון הוא רץ אל השיש, אני בהיסטריה מוחלטת , בצעקות
שוד ושבר, שוכחת שגם לו יש אוזניים ואצלו הן כן עובדות... ניסיתי לתפוס אותו יחד עם
המחשבה שזה דוחה אותי ברמות קשות, הוא נכנס לכלי מעץ שבו עומדים כפות וכלי עץ,
אני במחי יד זרקתי את הכלי לכיור , עכשיו הוא יחד עם כל הכלים האלה בכיור, אני רואה
את הראש שלו מציץ, פעולה שמביאה אותי לצמרמורות בלתי נשלטות בכל הגוף, חום
איימים ואני קר לי....אני פותחת מים בברז , כאילו זה יעזור, הוא מתוך פחד בורח
בגמישות ומהירות כמעט על קולית לחדר שינה...אוי ואבוי אשר יגורתי בא לי....
זה היה בבוקר מוקדם, אני מעירה את בעלי...."יש עכבר בחדר שלנו" כשבתוך האמירה
הזו חפונה ונסתרת אמירה אחרת,
"הצילו הצילו, אני נסיכה והדרקון בא להרוג אותי, אביר שחור על סוס לבן, הצל אותי מידי
החיה הנוראית הלזו , אוי אוי אוי....(נאנחת ומתעלפת {בוםםםם} ) !!!!!"
"אל תדאגי אני אביא מלכודת...יותר מאוחר"
מלכודתתתתתת ? יותר מאוחרררררררררררררררררררררררררררר??
ומה אני אעשה עד אז??????????????.....
בקיצור....הוא הביא מלכודות (ברבים) ,שום דבר לא תפס את העכבר המצ`וקמק הזה....
בעלי לא מסכים להביא רעל עכברים כי הוא אמר שזה הכי גרוע , כי אז הוא ימות באיזה
חור ולא נמצא אותו וזה יסריח את כל הבית....
הוא שם את המלכודות האלה שהם מגש עם דבק כזה , שמים באמצע חתיכת נקניק , (אולי
תתפלאו אבל שלא כמו בסרטים מצויירים, או ב"מי הזיז את הגבינה שלי" גבינה לא
מעניינת אותם, אלה כנראה עכברים ארגנטינאים שאוהבים אסדו)
העכבר החוצפן הזה למד לאכול ולברוח, נכון שפה ושם נשארו כמה שערות שנתפסו במגש
(זה כמו שעווה להסרת שערות למעשה) אבל הוא אכל וברח...החזיר הקטן...סליחה
עכבר...
והכי מרגיז ששמנו גם שתי מלכודות שהם הכלובים האלה שנסגרים , וביום חמישי האחרון
הוא כן נתפס באחת מהן, ואז עשיתי טעות והרמתי את הכלוב , בעעעעע...חשבתי
שישמעו את הרגליים הקטנות שלו מטיילות בתוך הכלוב, ולא הייתי בטוחה שהוא באמת
שם כי זה כלוב ישן וחלוד ממתכת עם חורים עגולים קטנים....אז ניסיתי להציץ ואז הוא
שוב ברח כמו טיל בליסטי לפינה של החדר,
כל כך כעסתי על עצמי....איזו טיפשה אני ...מי מציץ בכלוב?.... אוףףףףףףףףףףף איזה
עצביםםםםםםם!!!!!!
התקשרתי לבעלי לעבודה בקריזה והתחלתי לצעוק לצרוח וליילל שנמאס לי, אנחנו רק
מאכילים את העכבר הזה בעצם , אז למה שהוא לא ישאר? אני ישנה בחדר עם עכבר
חוצפן שרק מחכה שאני אאכיל אותו....?
תדמיינו , חדר שינה עם חמש או שש מלכודות לעכברים פזורות מסביב , עכבר עייף ורעב
גלוח ראש או רגליים בעצם ,יושב בפינה ומחכה...לנשנוש הבא שיבוא עליו לטובה ?!
לא ראיתי אותו מאז...אולי הוא מת מפחד מזה שהוא נתפס לזמן קצר, יש לו פוסט
טראומה של אחרי השבי...?!
אגב ....מיותר לציין שכל מקום שידעתי שהוא היה הפכתי , ניקיתי וחיטאתי ....כאילו
ברור!!!!
הקיצר ....הוא עדיין חופשי
ואני....אני מתחילה להתרגל לרעיון לחיות עם עכבר..
עדכון- נתפס לאחר כ-10 ימים....הימים היו ארוכים באותה תקופה
הם התקצרו אחרי כן בלי כל קשר לשעוני קיץ וחורף למיניהם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה