הוא מתלונן על זה שאת לא שומעת(גם אם את כבדת שמיעה ומשתמשת במכשירים)
הוא אומר שאת לא מבינה מה שמדברים אלייך,
הוא עושה לך פרצופים ומגלגל עיניים כשאת מדברת,
הוא פוגע לך בכוונה בנקודות חולשה (תשימי כבר את המכשירים {ואת איתם
})הוא צועק שאת רואה הכול שחור,
הוא מזלזל בכל מה שאת אומרת,
הוא תמיד קוטע אותך כשאת מדברת,
הוא נותן לך את ההרגשה שהוא חושב שהוא מבין יותר טוב ממך,
הוא חסר סבלנות כשאת מבקשת ממנו משהו,
הוא ישר מתגונן כשאת מזכירה לו שכבר ביקשת,
הוא שותק ולא מביט בך כשאת מספרת לו משהו,
הוא לא מהנהן ומתעניין כשאת משתפת אותו במשהו שחשוב לך,
הוא מוסיף לך שמן למדורה כשאת מחפשת אצלו נחמה,
הוא מצדיק את מי שפגע בך וטוען שאת הבעיה,
הוא לא אמפתי לבעיות שלך,
הוא רץ רק לאנשים אחרים שמבקשים ממנו עזרה,(טוב נו ,לפחות הם גם משלמים לו על זה)
הוא רואה את כל האנשים הקרובים לו כנטל ואוהב להתלונן עליהם כל הזמן,
הוא אוהב לספר סיפורים על העבודה שלו גם אם את באמצע משהו,
הוא מדבר איתך בזמן שאת מסתכלת בטלוויזיה אבל כועס עלייך ולא מוכן לענות לך כשהוא זה שמסתכל בטלוויזיה,
הוא לא עושה כלום בבית, ואם כן אז רק כשמתחשק לו,
הוא אוהב לתת הוראות הפעלה לכל דבר גם אם אין לך מושג מה זה בכלל,
הוא שר למרות שהוא מזייף נורא,
הוא קונה לך שוקולד למרות שביקשת ממנו לא לקנות,
הוא כותב לך פתקים בנאלים עם אהובתי בהתחלה ואוהב אותך בסוף אבל כשאת מדברת אתו הוא מבאס אותך.
הוא חסר סבלנות וממש כועס עלייך כשאת חולה, אבל בסוף מתעשת ומטפל אם צריך.(לכי לרופא כבר, מה את רוצה שאני אעשה, אחרי שעתיים , להכין לך תה?)
הוא חושב שכל דבר שאת מספרת לו הוא צריך לפתור ולכן הוא נכנס ללחץ.
הוא היסטרי לפני שבאים אורחים וזה מתבטא בצעקות וחוסר סבלנות.
הוא מגזים בכמויות של אוכל שהוא קונה לפני אירועים.
הוא מתקמצן על דברים שנראים לו מיותרים כמו למשל חזיות, תחתונים, קרם פנים ושאר דברים מתכלים למיניהם של נשים.
הוא עושה לך חשבון על כל מילה שאמרת, גם בטווח של שנים רבות.
הוא שוכח מה שביקשת וכשאת מעירה לו על זה הוא כועס עלייך.
הוא ישר צועק לא משנה מה הסיבה, קודם צועקים לא ואח"כ מקשיבים לפרטים ככה זה אצלו,
הוא צועק אם את מתווכחת עם אחד הילדים וזה הופך לרעשני מידי בשבילו , אז במקום לשתוק ולא להתערב הוא צורח שיהיה שקט.
כשמתקשרים אליו בנייד לבקש ממנו משהו , הוא ישר מקטר צועק מאשים ומתלונן על זה שביקשת ממנו משהו בכלל.
הוא תמיד עונה לנייד כשמדובר על אנשים אחרים , אבל יכול ליבש אותך כשאת מתקשרת אליו, חס ושלום תצטרכי משהו.
אם את לא עונה בנייד מיד אז הוא ישר מתקשר לבית לבדוק אם את בבית,
הוא הולך לשתות קפה עם השכנים בלי להודיע.
בכלל הרבה דברים שהוא עושה הוא לא היה רוצה שיעשו לו, אבל הוא לא מבין את זה וזה די נמאס.
בארבע השאלות בדף עבודה/ חקירה של קייטי ביירון, כתוב :
קודם כל לרשום הכל , לשפוט את הזולת כפי שאתה רואה לנכון עם כל החומרה של הדבר בעיניך ועם תיאורים רגשיים מה זה גורם לך להרגיש וכ"ו.
אח"כ לשאול את ארבע השאלות ויש עוד הרבה תת שאלות שעוזרות להבנה בדרך.
1. האם זו האמת, 2. האם אתה בוודאות יודע שזו האמת 3.כיצד אתה מגיב כשאתה חושב את המחשבה הזאת, 4.מי תהיה ללא המחשבה הזאת.
קשה לי נורא לקרוא את כל הדברים האלה ולהגיע למסקנות שהאחריות היא רק עליי,
יחד עם זאת לא באמת באמת חקרתי לעומק ,
קשה לי להיות רגועה כשגם כאן במעשים של מישהו אחר כלפיי אני צריכה לקחת אחריות ,
זה אפילו מרגיז , אני נתקלת בחומה פנימית ,
הדבר היחיד שמעודד אותי קשור לעובדה שאין לי יכולת שליטה על ההתנהגות שלו,
ואני יכולה פשוט להחליט שמה שהוא עושה לא נוגע אליי בכלל,
כי זה לגמרי שלו, כל הדברים האלה הם שלו,
אני יכולה רק להסתכל מהצד ולהגיד לעצמי שזה מה יש ועם זה ננצח,
כי יש בו גם כמה דברים טובים,
אבל זה נובע אצלי מיאוש ומוויתור מוחלט שאי פעם הוא ישתנה,
כבר 26 שנים הוא אותו הדבר,
אני מרגישה שאני כמו מדענית בניסוי אבולוציוני כושל , ולא מתפתח,
אולי השיעור שלי בחיים זה פשוט להבין שיש דברים שלא משתנים,
ושעובדה שכן אפשר לחיות איתם.
אף על פי כן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה