ניקיון של יום שישי

מאבקת  את כל הרגשות השליליים מכל השבוע

מטאטא את הכעס, העצב, עגמת הנפש והאכזבה

אוספת אותן בערמה וזורקת לפח

משתמשת ברגשות חיוביים כאילו היו חומרי ניקוי

על מנת לנגוד את לכלוך הרגשות  השליליים

שוטפת את כל ההרגשות הרעות האלה החוצה מתוכי

אבל מן הסתם גם בניקיון הכי יסודי

תישאר פינה אחת חשוכה שבטח פספסתי

או קור בלתי נראה של עכביש קטנטן

שייארג במשך השבוע הבא

ויהפוך ללכלוך של הרגשה שלילית חדשה

שגם אותה אנקה בסופו של השבוע הבא

שבת שלום

סליחות

זה וידוי והצהרת אהבה לך 

אתה האחד שתמיד היית שם לצדי ,במיוחד ברגעי הלבד 

לאורך כל החיים , כי הרי גדלנו והתבגרנו ביחד.

עברנו שינויים רבים עד אינספור במהלך השנים,

אני רוצה להתנצל בפניך על שלקחתי אותך כמובן מאליו ברגעיך הטובים 

סליחה על שהייתי קשה אתך דווקא ברגעיך הקשים 

מצטערת מכל הלב על זה שלא טיפלתי בך כשהיית צריך אותי,

מאוד צר לי על שהזנחתי אותך במשך השנים , 



שכחתי להקשיב לך ולבדוק מה את באמת צריכה

שכחתי שעצם קיומך הוא בעצם לי ברכה

שכחתי להתגאות בך כשכן הייתי צריכה,



עשיתי טעות והשוויתי אותך לאחרים

ביטלתי את יופיך הטבעי בהרבה רגעים מכוערים

מצטערת על כל הכעס שהפגנתי כלפיך כל פעם שהרגשתי רע,

אני יודעת בדיעבד שזה רק הוסיף לך שמן למדורה,

ולמרות הכול שרדת לידי, עם כל הטוב ועם כל הרע



אני אוהבת את עינייך ,הן מראה לנשמתך,

אוהבת את חמוקייך שמדגישים  את נשיותך ,

אוהבת את כתפייך העדינות שעליהן הטלתי כל משא

ואת שיערך הארוך שבו תליתי כל תקווה



אני רוצה להתחייב אליך מהיום .מעכשיו

שאזכור תמיד להגן עליך ותמיד אותך אוהב

אני נודרת נדר לדאוג תמיד לשלומך

וברגעי עצב וכעס לא לשכוח את קיומך

לכבד אותך , להעריך אותך אני מבטיחה

אני בטוחה שביחד נזכה להצלחה ושמחה

יש לנו עוד הרבה שנים ביחד לחיות

ואני רוצה לוודא שאעשה למענך רק טובות ונצורות 

אתה הכלת אותי , את כל כולי

אוהבת אותך , אתה גופי שלי

זה שלו / אף על פי כן

הוא צועק כי הוא רוצה שתקשיבי, 

הוא מתלונן על זה שאת לא שומעת(גם אם את כבדת שמיעה ומשתמשת במכשירים)

הוא אומר שאת לא מבינה מה שמדברים אלייך,

הוא עושה לך פרצופים ומגלגל עיניים כשאת מדברת,

הוא פוגע לך בכוונה בנקודות חולשה (תשימי כבר את המכשירים  {ואת איתם })

הוא צועק שאת רואה הכול שחור,

הוא מזלזל בכל מה שאת אומרת,

הוא תמיד קוטע אותך כשאת מדברת,

הוא נותן לך את ההרגשה שהוא חושב שהוא מבין יותר טוב ממך,

הוא חסר סבלנות כשאת מבקשת ממנו משהו,

הוא ישר מתגונן כשאת מזכירה לו שכבר ביקשת,

הוא שותק ולא מביט בך כשאת מספרת לו משהו,

הוא לא מהנהן ומתעניין כשאת משתפת אותו במשהו שחשוב לך, 

הוא מוסיף לך שמן למדורה כשאת מחפשת אצלו נחמה,

הוא מצדיק את מי שפגע בך וטוען שאת הבעיה,

הוא לא אמפתי לבעיות שלך,

הוא רץ רק לאנשים אחרים שמבקשים ממנו עזרה,(טוב נו ,לפחות הם גם משלמים לו על זה)

הוא רואה את כל האנשים הקרובים לו כנטל ואוהב להתלונן עליהם כל הזמן,

הוא אוהב לספר סיפורים על העבודה שלו גם אם את באמצע משהו,

הוא מדבר איתך בזמן שאת מסתכלת בטלוויזיה אבל כועס עלייך ולא מוכן לענות לך כשהוא זה שמסתכל בטלוויזיה,

הוא לא עושה כלום בבית, ואם כן אז רק כשמתחשק לו,

הוא אוהב לתת הוראות הפעלה לכל דבר גם אם אין לך מושג מה זה בכלל,

הוא שר למרות שהוא מזייף נורא,

הוא קונה לך שוקולד למרות שביקשת ממנו לא לקנות,

הוא כותב לך פתקים בנאלים עם אהובתי בהתחלה  ואוהב אותך בסוף אבל כשאת מדברת אתו הוא מבאס אותך.

הוא חסר סבלנות וממש כועס עלייך כשאת חולה, אבל בסוף מתעשת ומטפל אם צריך.(לכי לרופא כבר, מה את רוצה שאני אעשה, אחרי שעתיים , להכין לך תה?)

הוא חושב שכל דבר שאת מספרת לו הוא צריך לפתור ולכן הוא נכנס ללחץ.

הוא היסטרי לפני שבאים אורחים וזה מתבטא בצעקות וחוסר סבלנות.

הוא מגזים בכמויות של אוכל שהוא קונה לפני אירועים.

הוא מתקמצן על דברים שנראים לו מיותרים  כמו למשל חזיות, תחתונים, קרם פנים  ושאר דברים מתכלים למיניהם של נשים.

הוא עושה לך חשבון על כל מילה שאמרת, גם בטווח של שנים רבות.

הוא שוכח מה שביקשת וכשאת מעירה לו על זה הוא כועס עלייך.

הוא ישר צועק לא משנה מה הסיבה, קודם צועקים לא ואח"כ מקשיבים לפרטים ככה זה אצלו,

הוא צועק אם את מתווכחת עם אחד הילדים וזה הופך לרעשני מידי בשבילו , אז במקום לשתוק ולא להתערב הוא צורח שיהיה שקט.

כשמתקשרים אליו בנייד לבקש ממנו משהו , הוא ישר מקטר צועק מאשים ומתלונן על זה שביקשת ממנו משהו בכלל.

הוא תמיד עונה לנייד כשמדובר על אנשים אחרים , אבל יכול ליבש אותך כשאת מתקשרת אליו, חס ושלום תצטרכי משהו.

אם את לא עונה בנייד מיד אז הוא ישר מתקשר לבית לבדוק אם את בבית, 

הוא הולך לשתות קפה עם השכנים בלי להודיע.

בכלל הרבה דברים שהוא עושה הוא לא היה רוצה שיעשו לו, אבל הוא לא מבין את זה וזה די נמאס.



בארבע השאלות בדף עבודה/ חקירה של קייטי ביירון, כתוב :

קודם כל לרשום הכל , לשפוט את הזולת כפי שאתה רואה לנכון עם כל החומרה של הדבר בעיניך ועם תיאורים רגשיים מה זה גורם לך להרגיש וכ"ו.

אח"כ לשאול את ארבע השאלות ויש עוד הרבה תת שאלות שעוזרות להבנה בדרך.

 1. האם זו האמת, 2. האם אתה בוודאות יודע שזו האמת  3.כיצד אתה מגיב כשאתה חושב את המחשבה הזאת, 4.מי תהיה ללא המחשבה הזאת. 

קשה לי נורא לקרוא את כל הדברים האלה ולהגיע למסקנות שהאחריות היא רק עליי,

יחד עם זאת לא באמת באמת חקרתי לעומק ,

קשה לי להיות רגועה כשגם כאן במעשים של מישהו אחר כלפיי אני צריכה לקחת אחריות ,

זה אפילו מרגיז , אני נתקלת בחומה פנימית ,

הדבר היחיד שמעודד אותי קשור לעובדה שאין לי יכולת שליטה על ההתנהגות שלו,

ואני יכולה פשוט להחליט שמה שהוא עושה לא נוגע אליי בכלל,

כי זה לגמרי שלו, כל הדברים האלה הם שלו,

אני יכולה רק להסתכל מהצד ולהגיד לעצמי שזה מה יש ועם זה ננצח,

כי יש בו גם כמה דברים טובים,

אבל זה נובע אצלי מיאוש ומוויתור מוחלט שאי פעם הוא ישתנה,

כבר 26 שנים הוא אותו הדבר,

אני מרגישה שאני כמו מדענית בניסוי אבולוציוני כושל , ולא מתפתח,

אולי השיעור שלי בחיים זה פשוט להבין שיש דברים שלא משתנים,

ושעובדה שכן אפשר לחיות איתם.

אף על פי כן .

מילים מילים

"חיים ומוות ביד הלשון"  ועוד חכמות כאלה, 

אפשר למצוא באתר  הזה  http://www.pitgam.net/cats/121/1/0/

וזה   htt-p://clickit3.ort.org.il/APPS/WW/Page.aspx?ws=b28c5539-5560-4fe2-9ff4

44bf02769e77&page=a27c6948-0c6a-45b2-8d39-d3bcbddc5ea8&fol=aedb5531-2986-

4608-96bf-139da630a664

אפשר למלא את הימים במילים חיוביות , לחזור עליהן כמו מנטרות מרוממות נפש , שמשכיחות את

המילים השליליות שלפעמים עוברות לנו בראש, זה מן סוויטש מיידי למחשבה שהרי בוראת מציאות.

אני ממליצה לכתוב מילים חיוביות , יפות, נעימות ומעודדות  על דף , להדפיס ולתלות במקום שבו

מסתכלים באופן קבוע, זה יכול להיות ליד המראה או לצד המיטה , להסתכל עליהן זה כמו להיכנס

לתחנת דלק קטנה להמשך היום.





   

"רד מהסוס"

אני מצטטת קטעים  מתוך הספר "הכוח" של רונדה בירן  עמודים 93-94

"כדי להיפטר מרגשות שלילייים, אני נוהגת לדמות אותם לסוסי פרא, יש  סוס זועם, סוס

כעוס, סוס מאשים, סוס זועף, סוס עצבני, סוס נרגן, ומה לא! אורווה שלמה של סוסי

רגשות שליליים. אם אני מאוכזבת ממשהו, אני אומרת לעצמי `למה עלית על סוס

האכזבה? רדי ממנו עכשיו משום שהוא יוביל אותך לאכזבות נוספות, ואת ממש לא

מעוניינת בזה` "

עוד ציטוטים משני העמודים הנ"ל -(היא חוזרת ומחדדת את הרעיון הזה לאורך שני

העמודים, ואני רק בחרתי מספר משפטים מסכמים.)

"אם עומד לידכם אדם עצבני, תהיה לרגש הרע שלו יכולת פחותה בהרבה להשפיע

עליכם אם תדמיינו שהוא עלה על סוס עצבני, וכך לא תאפשרו לעצבנות שלו להשתלט

עליכם. אך אם תקחו את העצבנות שלו ללב והדבר יגרום גם לכם להיות עצבניים, משמע

שאתם קפצתם בזה הרגע על הסוס העצבני שלו! "

"לפעמים פשוט מצחיק אותי לראות את עצמי או אנשים אחרים כשאנו רוכבים על סוסי

פרא במצבים שונים בחיים. וכשאפשר לצחוק כדי להיפטר מהרגשה רעה, זה באמת

נהדר! באותו רגע שינינו את חיינו!"

"הרעיון הוא לא לשנוא רגשות שליליים , אלא לבחור במתכוון ברגשות חיוביים לעתים

קרובות יותר. כשאתם מתנגדים לרגשות שליליים , הם גוברים! "

תסכימו אתי שזה משנה לגמרי את המשמעות של המשפט שלפעמים אומרים לאדם

שמתלהם, או צועק ו"מתנפח"  "הלו, רד מהסוס" ...

עוד דימוי שלה שמאוד אהבתי  בעמוד 91 בספר

"דמיינו שאהבה היא מים בתוך כוס, והכוס היא גופכם. כשיש בכוס רק מעט מים , היא

ריקה ממים , אינכם יכולים לשנות את מפלס המים בכוס בכך שתכריזו מלחמה על

הריקנות ותנסו לגרש אותה. הריקנות נעלמת כשממלאים את הכוס במים"



ושוב אני מדגישה שבתוכן  הפוסט הזה יש ציטוטים מהספר "הכוח" של רונדה בירן, הוא

גם אחד הספרים ברשימת המומלצים שלי.

יום של חול

 יום של חול , יום של כל 

יום תכול שיש בו מהכל

אם עצב היה רק הכנה להמשך

אז אכן הוכנתי לאורך הדרך

אם כאביי היו רק כהקדמה 

אכן חוויתי אותם בדרך להשלמה

אם ייסורים היו רק כמתאבן לארוחה

אכן טעמתי מהם בדרך למנוחה

אם רע , רשע וגרוע היו רק כהתחלה

אכן הרגשתי אותם בדרכי לנחלה

מקצה לקצה, מחושך לאור,

אם כמכשול ואם כנחשול

בשפל או בגאות

בדמיון ובמציאות

לבד וביחד

הכל מהכל.

העולם במה ואנחנו השחקנים

"העולם במה ואנחנו השחקנים"  אמר ויליאם שייקספיר,

בימינו היו אומרים לו שהוא פשוט "חי בסרט".

החיים שלנו מלאים בדרמות  ובסיפורים 

כי "המציאות גדולה מכל דמיון"

הנה, גם המשפט הזה  הפך ל"נכס צאן ברזל"

עד כדי כך שאי אפשר למצוא מי אמר אותו במקור.

(תאמינו לי שחיפשתי)

"נכס צאן ברזל"?! זה עוד משפט כזה...

ככה אנחנו ,משתמשים בהרבה משפטים ומושגים

שאנחנו "לוקחים כמובן מאליו"

כאילו לא היה מישהו שהמציא אותם קודם

ואנחנו "מנכסים" לנו אותם כאילו היו שלנו

"מנכסים" ? הנה עוד מילה שאפילו בודק שגיאות האוטומטי כבר לא מסמן כטעות...

השפה מתקדמת באותה המהירות בה החיים עצמם דוהרים,

דברים משתנים כל הזמן,

יש אבולוציה בכל דבר 

אבל למרות האבולוציה הזאת

יש דברים שתמיד נשארים בטוחים וגמורים תמיד

ואף פעם לא ישתנו כנראה

זאת העובדה שהחיים מלאים דרמות וסיפורים

העולם במה ואנחנו השחקנים 

וכולנו חיים בסרט של עצמנו,

זאת הפקת על, אל זמנית, שלא תמיד מניבה רווחים

וזה לא משנה באיזה סוג של רווחים מדובר

ושוב כתמיד, אנחנו לוקחים את זה במובן מאליו....

רוח השינוי

איך זה לקום בבוקר ולהגיד לעצמך שאת אוהבת את החיים ואת היום החדש הזה שרק הגיע ואת כל מי שסביבך ובמיוחד את עצמך ?!

וכל זה גם אחרי שאת דווקא כן מסתכלת במראה ?!

אז אני אגיד לכם איך זה עוד שנייה, אבל לפני כן אני אספר לכם,

שלא...שום דבר לא השתנה,  לא למראית העין לפחות, 

 לא מבחינה חיצונית, "ויזואלית"  כמו שאומרים האומנים,

אולי רק בעיני המתבונן לעומק, אולי רק למי שיש עיני רנטגן או יכולות ראייה של אולטרא סאונד, או יכולת קריאת מחשבות, או קריאת תווי פנים, או הבנה עמוקה של שפת הגוף.

אני מרגישה שינוי עדין, לא שינוי אלים וקיצוני של שמחה מאניה דיפרסית זמנית,

אלא באמת שינוי רך, מרגיע, עם עומק של ים כחול וחלק, או ים גלי למי שאוהב לגלוש.

החיים הם לא קו ארוך אחד, הם קו גלי, הם נעים במעגלים, הם באים בכל מיני דרכים וצורות של קוים, הם עקומים, הם מסובבים ומסובכים, חלקם מתחברים ומסתלסלים ביניהם, ויוצרים סרטים ארוכים, כמו פסי תחרה, חלקם מתעבים לצעיפים, חלקם  נבנים כצרופי מולקולות, למראית העין או רק במיקרוסקופ.

חלקם יוצרים קשרים שניתנים או לא ניתנים לפרימה, חלקם הופכים לחבלים חזקים וחלקם כמו צמות רכות של שיער משי חלק, שברגע שהגורם שמחבר אותם יפול הם יתפזרו.

בחלקם קשור עוגן בקצה, חלקם משמשים לקשירת עוד עצמים אחרים ביחד.

אבל הנה, איך גלשתי לי לדימויים...

שינוי בחשיבה שמעמיק ברבדים שלו יותר ויותר עם כל יום שעובר.

שינוי שמלמד אותי לחיות עם עצמי בשלום ,בשלווה ,בחמלה ,באהבה ,בשמחה , בסליחה, בקבלה, בהשלמה....

ובעוד הרבה מילים כאלה חיוביות, מילים שמפעמות בי ומוצאות בתוכי חיות חדשה, ואני לומדת איך לחיות אותן כלפי עצמי, והן מלמדות אותי איך לחיות אותן כלפי הסובבים אותי, וכך בדרך עקיפה מלמדות את הסובבים אותי איך לחיות אותן כלפיי.

כי כמו שאומרים בהרבה טקסים כשמדובר על האנושיות כולה,

כמו שנאמר בשיר של מוטי המר

כולנו רקמה אנושית אחת חיה 

 

   

מעבדות לחירות

היציאה מעבדות לחירות היא רק משל,

זה רק סמלי שיש אנשים שמפרקים את כל הבית שלהם לחתיכות ובונים אותו מחדש לתלפיות בשבוע שבועיים שלפני פסח

משפצים, מנקים, מבערים חמץ, מנקים כל פינה, מסדרים,מרימים, מזיזים, מחליפים, קונים חדש, זורקים ישן,זה מן סוג של מעבר דירה בעצם, ואפילו לא בזעיר אנפין.

אחר כך מבשלים, חותכים,מערבבים, טורחים, מגישים, ושוב מנקים

ואז מגיע היום שאחרי ליל הסדר,רק אז מרימים רגל על רגל ואומרים (המעזים)"זהו גם השנה ניצחתי את זה"

כאילו הייתה כאן מלחמה.

המצרים במשל הזה מייצגים את האבק, הלכלוך הכתמים החרקים והחיידקים(דם צפרדע כינים ארבה...)השונים שחיים איתנו ביום יום באופן טבעי, אלה המיותרים, אלה שבלעדיהם אולי לא היינו צריכים כל פעם מחדש לעשות את מלחמת החורמה הזו,

אלה שבלעדיהם גם לא יהיה לנו על מה להלין ולילל כל פעם בפסח  "עבדים היינו ..."

אז הנה משהו קצת אחר ממה שאולי אתם מכירים ...

אני רוצה לספר לכם שאני בתור חילונית אדוקה, לא עושה לעצמי את העוול הזה, כבר 25 שנים שאני לא עבד של אף בית, ואני לא מרגישה צורך לנקות בצורה מחמירה את אזור המחייה שלי,

האבק והחרקים(בית קרקע באיזור כפרי) כבר מזמן שוכנים אחר כבוד בביתי, מובן שמידי פעם אני מנקה, אני לא לגמרי מסוגלת לחיות ב"טבע" הדומם הזה...אבל בפסח אני לחלוטין לא עושה ניקיון היסטרי , רק ניקיון רגיל בהחלט.

למה זה?! כי לפני יותר מ-25 שנים, התחתנתי, אני ובעלי היקר (שיחייה) עברנו מחדר קטן (רווקיה)  לבית גדול רק ביום הכלולות שלנו עצמו, ברור שהכנו אותו מראש, אבל נכנסנו רק ביום החתונה, בכוונה, להתחדש בבית רק בליל הכלולות.

באותה שנה בפסח, זה היה משהו כמו ארבעה חודשים אחרי החתונה, ראיתי את כולם, את אמי, אחותי,חמותי ואת החברים והשכנים, נכנסים ללחץ  בריצת אמוק לעבר סבון האמה והאקונומיקה בשביל לנקות.

אני לתומי טענתי ביני לביניהם שבעצם הרי רק עברתי לבית חדש אז אולי אני לא צריכה?!? מה שנתקל במשוב של פרצופים משתאים, איך אני מעזה?!?  הרי ניקיון פסח זו מסורת רבת שנים ופנים.

ואז בתמימות שעוד הייתה בי אז הלכתי והפכתי את הבית כמו כולם,  בין השאר כמובן שניקיתי גם חלונות, בלי לדעת שעליי להיות מוכנה אליי קרב לגשם האחרון "המלקוש" שהוא הגשם הכי מלוכלך שיש, ואז גיליתי לצערי שהכול חרטה וחרטא.

מאותה נקודת זמן, ויותר לי לציין את תושייתי המעוררת פליאה ביחס לרכות שנותיי(22), החלטתי החלטה שמאז קיימתי אותה כל שנה באדיקות מזהרת.

אני בפסח יותר לא מנקה יסודי!!! ובטח ובטח שלא מנקה חלונות!!!!

אני את "ניקיון הפסח" הכולל חלונות הזה עושה בתחילת יולי,

כל פעם קצת,בלי היסטריות ובלי לחץ של חגים שמתריעים ומאיימים בלי לחשוב מה יגידו אחרים, לא חייבת דין וחשבון לאף אחד!

עושה את זה בשבילי ובשביל  משפחתי נטו, שכן זו התקופה היחידה בה אין לחץ של חגים.

תופסת פינות מנקה ,מסדרת ,מעצבת בנחת, כל השנה, רק לא בפסח, למה? ככה!

כי עבדים כבר היינו במצריים, אז די דיינו!

אור בקצה המנהרה

זה יכול לסמל את הדרך החוצה מהמנהרה האפלה, פסימיסטים יאמרו שאולי זו הרכבת

שעוד שנייה תחצה אותך לשניים...

 הכל אפשרי, אין ספק.

אין לדעת מה צופן בחובו העתיד, אני מקווה שלא אתבדה הפעם.

אני מאמינה גדולה, מאמינה בעובדה שכל דבר בחיים שלנו הוא לטובה, 

כל אדם שפוגשים בדרך הוא מייצג את הטוב ביותר גם אם לא תמיד אנחנו מסוגלים

לראות את זה, אנחנו לומדים גם על דרך השלילה.

אולי זה האביב הקרב ובא... אני בהחלט אדם של קיץ , שמש , חם ,ים, שמיים כחולים

ופרחים וירוק , חורף מדכא אותי ואני מודעת לזה כבר שנים.

אולי זה מן תחושת התחלה , שמרגיעה את כל התחושות, אולי סוף סוף השלמה ביחד עם ציפייה .

והכי חשוב החלטה נחושה

מעכשיו יהיה לי טוב, כי ככה אני רוצה, כי הכוח בידיי, כי אם אעזור לעצמי, אחרים יעזרו לי .

אם החיים משולים לבניית גשר מעל נהר שוצף וגואש אני אתחיל לבנות את הצד שלי

מלכתחילה, אם כעזר כנגדי יבנה הצד השני לקראתי ?!? מה טוב!!! ואם לא?!? אז אני

אסיים אותו בעצמי...אמשיך עד שאחצה את הגשר שבניתי במו ידיי לבדי.

כמו שאומרים  "אתך או בלעדיך"  כמובן מעדיפה אתך....אבל אם לא תהיה ברירה אז

בלעדיך.

אחצה גם אחצה.